"פוליטיקה ורצח עם”: הרגע שבו האירוויזיון התפצל - והעולם הגיב בטירוף

דקות אחרי שאיגוד השידור האירופי אישר ביום חמישי האחרון את חבילת כללי ההצבעה החדשים, כשבמסגרתה הוחלט גם שלא להעלות להצבעה את שאלת השתתפותה של ישראל, היה ברור שהדרמה רק מתחילה. ההחלטה שהבטיחה למעשה את הופעתה של ישראל בתחרות הקרובה הובילה בתוך שעות לגל מטלטל של תגובות: ארבע מדינות - ספרד, אירלנד, הולנד וסלובניה הודיעו על פרישה מיידית, בעוד איסלנד מתלבטת ופולין, שאישרה השתתפותה רק לאחרונה, מוצאת את עצמה שוב תחת לחץ פוליטי שמטיל ספק בהמשך דרכה.

עוד לפני שהמדינות הגיבו רשמית, החובבים היו הראשונים להצית את הלהבות: סרטוני "הספד" לתחרות הציפו את הטיקטוק, ציוצים מתוחים הכריזו על "קץ האירוויזיון כפי שהכרנו אותו" ובלוגרים מובילים הודיעו כי ינתקו מגע עם הארגון הרשמי ויסקרו השנה את התחרות אך ורק מהצד של המעריצים. החלטות, זעם, חרמות, וגם קולות כואבים דווקא מתוך המדינות שפרשו, מציירים תמונה חדשה ומטלטלת של אירוויזיון שנכנס לאחת התקופות הסוערות בתולדותיו.

תוך דקות מההחלטה לאשר את כללי ההצבעה החדשים ומהמשתמע מכך את השתתפותה של ישראל, הרשת כבר הוצפה בדרמות שלא היו מביישות טריילר לאסון קולנועי. סרטוני טיקטוק הציגו את האירוויזיון כספינה שוקעת, כשסירות ההצלה של ספרד, הולנד, אירלנד וסלובניה מתרחקות ממנה אל האופק.

סרחיו, חובב אירוויזיון מספרד, הכריז שבאירוויזיון "שמאפשר למדינת הג’נוסייד להשתתף על חשבון המדינות שוחרות זכויות האדם" הוא לא מתכוון לצפות יותר. לינדה מבריטניה דיווחה בטיקטוק כי "הסירה עוקב" מכל החשבונות הרשמיים של התחרות. קיילי מאירלנד הודיעה שהיא "מעבירה ערוץ בליל הגמר ולא מסתכלת אחורה", בעוד ג’ספר מהולנד כתב בפוסט שהרגיש כאילו "האיגוד ויתר על המעריצים לפני שהוא ויתר על המדינות" ולכן השנה הוא "יקח צעד אחורה מהתחרות".

לצד תגובות החובבים, כמה מהוולוגרים והבלוגרים המובילים בסיקור האירוויזיון הגיבו בחריפות. אליסיה מישל, חובבת אירוויזיון אמריקנית ואחת הוולוגריות המוכרות יותר שמסקרות את התחרות כבר כמעט עשור, פרסמה סרטון שבו הודיעה כי בעונה הנוכחית היא מתנתקת מהתחרות במתכונתה הרשמית: "אני אוהבת את האירוויזיון ואני לא יכולה פשוט לכבות את זה, אבל השנה אני לא אעקוב אחרי התחרות הרשמית בכלל".

לדבריה, תחושת נתק שהעמיקה בשנים האחרונות בין הנהגת איגוד השידור האירופי לבין קהילת המעריצים, לצד תסכול מהיעדר גיוון בתוך קהילת המדיה, הביאו אותה להחלטה. מישל הבהירה כי אהבתה לתחרות נשארת בעינה, אך השנה תעדיף לעסוק בה רק מזווית המעריצים ואליה הצטרפו אליה עוד יוצרים שהודיעו כי ימשיכו לסקר את האירוויזיון ללא זיקה לארגון הרשמי.

גם אדם, חובב אירוויזיון אירי ואחד הוולוגרים המרכזיים בקהילה האירופית, פרסם תגובה חריפה שהפכה ויראלית. אדם, שנחשב לאחד הקולות החזקים ביותר נגד השתתפות ישראל בתחרות, אמר כי הוא "מאוכזב עמוקות כחובב אירוויזיון, כאירי ובעיקר כבן אדם". לדבריו, התחרות שהוא גדל עליה מאז 2011 "כבר אינה דומה לדבר שהתאהבתי בו", וכיום "אנחנו לא מאוחדים על ידי מוזיקה, אנחנו מפולגים על ידי פוליטיקה ועל ידי ג’נוסייד. אני עצוב ומאוכזב. בעיניי, התחרות לא עומדת בערכים שלה", סיכם.

@ladygagafanforlife4

ואם לא היה די בכך, גם בקדמת התקשורת הבינלאומית נרשמה תגובה משמעותית. ויליאם לי אדמס, עיתונאי וולוגר בריטי מוכר בקהילה המסקר את האירוויזיון במסגרת פלטפורמת WiwiBloggs, והביע אהדה כלפי המדינה ואירוח התחרות בישראל, הפך בשנתיים האחרונות לאחד המחרימים הבולטים ביותר של ישראל וממבקריו החריפים של תאגיד השידור "כאן". ויליאם התראיין השבוע לרשת אל ג’זירה ואמר כי "לפי מה שאנחנו שומעים בשטח, צפויות פרישות נוספות”, והצביע במיוחד על איסלנד.

@♬  Kevin MacLeod & Kevin

הוא טען כי ההבחנה שאיגוד השידור האירופאי עושה בין ישראל לבין רוסיה ובלארוס נובעת מכך שהתאגיד הישראלי מאפשר ביקורת פנימית על הממשלה בשידוריו. עוד הוסיף כי מבחינת ישראל עצמה "האירוויזיון הוא כלי של כוח רך, דרך להראות שאינה מבודדת". לדבריו, "הסיסמה היא 'מאוחדים במוזיקה', אבל התחרות מפולגת יותר מאי פעם", ואף הזכיר כי פרישות של מדינות שמכניסות הרבה כסף לתחרות כמו ספרד, שעל פי ההערכות מכניסה מדי שנה להפקת האירוויזיון כ-300 אלף אירו, עלולות ליצור פגיעה אמיתית בתקציב התחרות.

יש גם קולות אחרים

במקביל לקולות הביקורתיים נגד השתתפות ישראל, צמח גל כמעט הפוך מתוך המדינות שפרשו, מצד אמנים וחובבים מקומיים שכעסו דווקא על המדינות שלהם. בהולנד, שורה של אנשי תרבות תקפו את החלטת AVROTROS, רשות השידור ההולנדית, לפרוש מהתחרות וטענו כי מדובר בצעד מיותר ומזיק. הזמר ההולנדי הוותיק ג’רארד יולינג אמר כי "מוזיקה לא נועדה להיות כלי פוליטי, היא נועדה לחבר". מומחה התקשורת פריץ הופאגל הוסיף כי הולנד "ויתרה על ההזדמנות להעביר מסר אמיתי דרך המוזיקה".

@tuvaluanpatriot

גם העיתונאי האוסטרי מרקו שרוידר טען שההודעה ההולנדית נשמעה יותר כמו "איום" מאשר כמו עמדה ערכית, והזכיר כי אם חופש עיתונות הוא הקריטריון, קשה להסביר את השתתפותן הרציפה של ארמניה ואזרבייג’ן. מבחינת רבים מהמעריצים בהולנד, התחושה הייתה ברורה: במקום להשתתף לצד ישראל ולהשמיע קול, הולנד פשוט ויתרה.

תחושת האכזבה הזו ניכרה גם בספרד, שם רבים הביעו זעם על החלטת RTVE לפרוש. המוזיקאי אלחנדרו אבאד, שייצג את ספרד באירוויזיון 1994 ושב לתחרות ככותב בשנות ה-2000 הגדיר את המהלך "לא עקבי ולא חכם". לדבריו, ספרד מחתה במשך שנים שהאירוויזיון "פוליטי מדי", אך כעת "עושה בדיוק את מה שעליו התלוננה, מערבבת פוליטיקה ומוזיקה".

אבאד טען שהדרך הנכונה להתמודד עם נוכחות ישראל הייתה להישאר בתחרות ולהשמיע מסר באמצעות השיר: "אם יש לנו משהו להגיד, למה לא לעשות את זה דרך מוזיקה טובה?". אחרים הצטרפו לביקורת ואף התלוצצו שספרד אולי תרשום השנה "את התוצאה הטובה ביותר שלה מזה שנים", פשוט כי אינה משתתפת. בניגוד לזעם על עצם השתתפות ישראל, הכעס בספרד ובהולנד כוון פנימה, לא נגד ישראל, אלא נגד מה שנתפס כבריחה מהתמודדות.

למרות הסערה, הזעם, החרמות והפערים העמוקים שנחשפו בין מדינות, חובבים ויוצרי תוכן, נראה כי דווקא כעת האירוויזיון נכנס לפרק חדש ומורכב בתולדותיו. מצד אחד, האיגוד האחראי לתחרות יוצא ממערכת ההחלטות הטעונה כשהוא פצוע תדמיתית ומודע לכך שגל הפרישות עוד עשוי להתרחב. מצד אחר, קהילת המעריצים, על שלל הקולות, הקרעים והמחנות שקמו בתוכה, צפויה ללוות את הדרך לבמה בווינה בדרמה מתמשכת.

האם התחרות תצליח לאחות את השברים? האם מדינות כמו איסלנד ופולין יבחרו לבסוף להצטרף או להתרחק? ובעיקר, האם "מאוחדים במוזיקה" יישמע השנה כמו סיסמה חלולה או הבטחה שאפשר עדיין לקיים? את התשובות נדע רק בחודשים הקרובים, אך דבר אחד כבר ברור: האירוויזיון של השנה לא יהיה עוד תחרות שירים, אלא מבחן גדול לזהותו, לערכיו וליכולתו לשרוד גם את הרגעים שבהם המוזיקה בקושי מצליחה להתגבר על הרעש.