הכוכבת חושפת: "מה לי ולרומנטיקה? אני שונאת פרחים"

"מה לי ולרומנטיקה? אני לא מבינה בזה אפילו לא טיפה, מה לי ולרומנטיקה? אני שונאת פרחים ומוזיקה מתוקה. אין לי כוח לדבר על זה. אני רוצה לים", את ההצהרה הדרמטית הזאת תמצאו בשירה החדש של הזמרת דיקלה (מילים ולחן: דיקלה, צליל קליפי, נדב "נאבי" אהרוני, הפקה מוזיקלית: נדב "נאבי" אהרוני), שנקרא "מה לי ולרומנטיקה" ושיוצא הבוקר לאוויר העולם.

זהו שיר ראשון מתוך אלבום שיראה אור בחודשים הקרובים, שיתוף פעולה ראשון שלה עם היוצרים צליל קליפי ונדב "נאבי" אהרוני. יחד איתם, בלילות ארוכים באולפן של נאבי בחיפה, דיברו על ההתעייפות שלה מהמרדף הבלתי פוסק אחר רומנטיקה ואהבה, ואחרי שנים שבהן שרה על אהבה ופרידה, היא לראשונה שרה על החופש שברווקות והבחירה להיות לבד. את השיר מלווה קליפ שצולם כולו בשוט אחד, ואשר בו היא נראית ברגעי ההכנות ליציאה למסיבה הכי נחשקת בעיר.

"אני לא יודעת אם ויתרתי על רומנטיקה, אם זו הכותרת", היא מחייכת בראיון ל"ישראל היום", "אני הרי מוצאת רומנטיקה בכל דבר בחיים האלה, אני מאוד רומנטית ומסתכלת על החיים ברומנטיקה אבל בשלב הנוכחי בחיי התרחבתי עם שתי בנות, שקצת לקחו את כל המקום הזוגי בדבר הזה. בחיים לא אוותר באמת על רומנטיקה כי בעיניי רומנטיקה היא לא רק אהבה בין גבר לאישה אלא השקפה של חיים, אבל בשלב הזה אני קצת מתחילה לשיר על זה, וזה היה בכזאת ספונטניות. 

"חשבתי על מה מתחשק לי לדבר, מה אני עוברת, מה אני חווה, ואז התגלגלנו לאיזו שיחה כזו וצליל באה עם היציאה הזאת 'מה לי ולרומנטיקה', ואמרתי לה וואו, זה בול, ומשם הידרדרנו מה שנקרא", היא צוחקת.

השנתיים האחרונות, שהיו מלאות רוע ואלימות, הרסו קצת את הפנטזיה והאידיליה?

"אני בחיים לא הייתי באידיליה, לא חלמתי בחיים שלי על אידיליה, לא הייתי מהילדות האלה שרוצות להתחתן או מדמיינות את עצמן ככלה. זה משהו שלגמרי באתי איתו, זה לא משהו שהתעצב בי עם השנים, אני לא מכירה משהו אחר. באופן כללי תמיד רציתי לעשות מוזיקה, אני לא עושה החלטות בחיי, אני פשוט מרגישה את הדברים והם באים.

"תמיד הלכתי חצי שבורה עם צלקות, והאירוע ב־7 באוקטובר לגמרי פירק את העולם הרומנטי שעוד ניסיתי להגיע אליו באיזשהו מקום, אם זה בשירים או בהתבוננות שלי על החיים, בוודאי. יש משבר אמון מאוד גדול, גם פנימי וגם חיצוני, והבנה שהיטלר לא מת, למרות שחשבנו שכן. יש איזה משהו מאוד מעציב ומתפכח וציני ורע".

לצד זה, נדמה שהמוזיקאים והמוזיקה קיבלו תפקיד נוסף של נחמה ומרפא לנפש.

"אני מבינה כלפי אחרים ולא כלפיי. כשאני שומעת מוזיקה אני טיפה נרגעת, אני מבינה שמוזיקה זה דבר שמאוד־מאוד אוהבים, ומזדהים איתו, שזה טיפה מנחם, אבל אני גם מבינה בסוף שמוזיקה לא מחזירה את המתים ולא מחזירה את החטופים, ולא עוזרת בפוליטיקה זולה, והיא רגע בתוך כל הרגעים. דווקא אצלי זה ההפך, אצלי זה תפס איזו פרופורציה מהמקום ההפוך, שאנחנו לא מתעסקים בנאס"א, שאנחנו לא עושים עבודה בכור הגרעיני, אנחנו עושים מוזיקה בשביל לנחם את עצמנו קודם כל. אמנים כותבים ויוצרים בשביל הרגע הספציפי הזה באולפן שלהם, וזה רגע אגואיסטי.

"ברור שאחר כך, בהתוודעות של הקהל ששומע שיר וצורח אותו ביחד, יש ממד רוחני שאני יכולה להבין ולהתרגש ממנו".

מה שעברנו פה יבוא לידי ביטוי במוזיקה שלך? בחומרים חדשים?

"היום אני כבר לא מפחדת לכתוב את המילה 'מלחמה' או 'פצצה' בשיר, יש מילים שבינתיים עוד לא ממש כתבתי אבל שלא אפחד להגיד אותן. פעם אמרתי לא אעיר את המתים והיום אני מרגישה שהשדים כבר פה, שיש יותר מרחב, לצערי הרב, בסיפורים, אז לא צריך לפתח את הדמיון. בימים אלה אני עובדת על חומרים חדשים ומכוונת לאלבום".

מתכוננת לחגיגה

באוקטובר האחרון השיקה דיקלה מופע חדש, לראשונה בקריירה שלה בבארבי תל אביב, שאליו תשוב ב־7 בינואר ובו גם תחגוג יום הולדת ותארח אורחים מיוחדים.

"זה מופע עם הפקות ועיבודים ושירים חדשים, מחרוזות חדשות ואינטרפרטציות של שירים ישנים. זו חגיגה, פעם ראשונה שאני באמת יכולה להיות נוכחת בחגיגה".

פעם ראשונה?

"כן, זו באמת פעם ראשונה שאני במקום מאוד שלם עם המופע, שהפיק אותו לידור סולטן. אני כאילו מעולם לא ישנתי בשקט בעניינים של מפיקים, למרות שכולם היו מדהימים. פה יש משהו שנורא מחבר אותי, וזה הכי כיף לעלות בביטחון כי בבסיס אני חסרת ביטחון, אבל פה אני עולה להופיע בביטחון".