שחר מתיאס ז"ל פגשה את בעלה שלומי ז"ל בבית הספר למוזיקה "רימון". לאורך השנים שניהם עסקו במוזיקה והיא אספה שירים לאלבום שיום אחד יצא לאור. התהליך, כפי שלא מעט מוזיקאים יודעים לספר - נמשך זמן. אחרי חג סוכות 2023, הייתה אמורה שחר להיכנס שוב לאולפן ההקלטות ולהשלים את האלבום שכל כך חיכתה להוציא. ב-7 באוקטובר שחר ושלומי נרצחו בביתם בקיבוץ חולית. את הצוואה שלה, להגשים את חלומה ולהוציא את האלבום קיימה אחותה, בר יובל-שני. הערב (שני) בשעה 19:00, יתקיים בבית הספר למוזיקה "רימון", אירוע השקה לאלבום שזכה לשם "שחר: בין סערה לתמימות".
"שחר חזתה את מותה", מספרת האחות. "היה לה חזון שחזר על עצמו, של ניפוץ זכוכית, של מחבלים, זה לא היה חלום, זאת הייתה ידיעה שיש לה איכות שונה מחלום. היא שיתפה אותי, מה יקרה אם, והיו לנו המון שיחות על זה. הייתה לי צוואה חיה והיא השביעה אותי שאם יקרה לה משהו, אני חייבת להוציא את קולה לעולם ובאופן ספציפי לסיים את העבודה על האלבום. הקשבתי לה ברצינות, היא ממש התעקשה ודרשה שאתחייב שאני לוקחת את זה. לא דמיינתי שאצטרך לעמוד במילה שלי".
בנותיה של שחר, שיר ושקד, היו במגורי הצעירים של הקיבוץ, בזמן שההורים ניסו להסתתר בממ"ד ביתם יחד עם הבן רותם. "אבא ידע שאי אפשר לנעול את דלת הממ"ד ושהיא גם נפתחת כלפי חוץ אז הוא ניסה כל שביכולתו להגן ולשמור על אמא ורותם", הן מספרות. "הוא ורותם לקחו מזרון שהיה בין המיטה לקיר ואבא הצמיד והחזיק אותו על הדלת. רותם נשכב איפה שהמזרון היה, ואמא מעליו. כשהמחבלים נכנסו לא היה להם סיכוי. הם היו מצוידים ברימונים ונשק רב. רותם שרד לבד תשע שעות בגבורה יוצאת דופן עד שחולץ".
שיר: "כל אחת מאיתנו שהתה לבד בדירתה ללא קליטה, עם הידיעה מה קרה בבית של ההורים במשך 14 שעות. בשעה 19:30 שקד ברחה לדירה שלי ומאותו רגע היינו ביחד. חולצנו בשעה 22:00 והתאחדנו עם רותם רק בבוקרלמוחרת בבית החולים סורוקה".
כאב מהול בשמחה
גלגול הוצאת האלבום נשמע כמעט קוסמי. שלומי, בן זוגה של שחר ואבי ילדיה, הלחין את השיר "אמא כבר מותר לבכות", שכתב נתן אלתרמן. לימים, עלו לשידור בראיון לגלי צה"ל, המוזיקאי נתן סלור, נכדו של אלתרמן ורותם, בנם של שחר ושלומי ז"ל. מי שהאזינה לשידור היתה המשוררת רחל שפירא, ובמקרה באותה תקופה, שפירא נחשפה לביצוע של שחר ושלומי לשיר שלה "נחמה", שאותו הם ביצעו בטקס יום השואה בקיבוץ.
היא התרגשה מאד מהביצוע, ופנתה לסלור, שחיבר בינה לבין אחותה של שחר, בר. "שיתפתי אותה בהקלטות של השירים של שחר, סיפרתי לה על האלבום, והיא החליטה שהיא מתניעה את התהליך. רחל ביקשה את רשותי לעזור. שחר ושלומי הכירו ברימון, חיפשנו אולם וחשבנו שזה יהיה הכי טבעי לערוך שם. יהודה עדר התרגש ופתח את הלב והמקום".
במהלך הערב יושמעו שירים נבחרים מתוך האלבום, ויתקיים שיח בהנחיית דנה ספקטור בהשתתפות בני משפחה ושותפים ליצירה שהכירו את שחר מקרוב. בנוסף יבוצעו שירים בלייב בהשתתפות דנה ברגר ומאיה בלזיצמן.
מה התחושות שמתעוררות כאשר אתן מאזינות לשירי האלבום?
בר יובל-שני: "מורכב ומשתנה, מרגש ומאפשר לי להיות קרובה ולהושיט יד ולגעת. מצד שני זה מדגיש את החסר וקורע אותי. אני מאד נרגשת שהאלבום יוצא ואני קרועה מזה שלא שחר היא זו שתעמוד על הבמה ותציג אותו. להקליט את הקול שלה באולפן, היה אחד הדברים הקשים שעשיתי בחיי. זה נהדר אבל קשה".
שיר ושקד: "זה נורא מוזר לשמוע פתאום את אמא ואבא שרים. הם כבר לא פה אבל הקול שלהם נשמר. זה פשוט מרגיש קצת כמו להפעיל הקלטות שלהם בווצאפ, אבל הם לא עונים להודעות. זה קשה. זה קצת לשמור איזשהו חלק מערכי היסוד של אמא ואבא. כלומר, מוזיקה תמיד ליוותה אותנו והאלבום הזה קצת סמל למה שאנחנו כולנו. האלבום הוא מאוד אנושי, יש בו עליות וירידות כמו בכל אחד מאיתנו".
מה לדעתכן שחר הייתה אומרת על התוצאה?
בר יובל-שני: "אני מרגישה שהיא מרוצה ושהיא נרגשת. אני חושבת שהיא הייתה מאד מתרגשת מחלק מהשירים וזה מעבר לציפיות שלה ואני בטוחה שהיו דברים שהיא היייתה מעירה עליהם. היא היתה פרפקציוניסטית. אני חושבת שכמו ששחר בחיים ידעה לסלוח ולאהוב ללא תנאי, גם את האלבום ואת העשייה היתה מקבלת באהבה ללא תנאי".
שיר ושקד: "הלוואי והיינו יודעות. אנחנו יכולות רק לקוות שעשינו איזשהו צדק עם ההקלטות שהיו קיימות ועם החומרים הרגישים. אנחנו מאמינות שבטח יש להם הערות - הם מאוד פרפקציוניסטים. אבל אנחנו חושבות שמעל הכל הם היו נרגשים לראות את האלבום קורם עור וגידים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו