"מבינה את ההשוואה": זוהר בנאי היא לא רק הבת של

זוהר בנאי יושבת בבית קפה בשכונת שפירא בתל אביב יחד עם אחותה, והשתיים מתלבטות אם לעבור לעיר הגדולה ולהמיר את חיי הכפר בהמולת הכרך.

מאז תחילת המלחמה גרות היא ושתי אחיותיה יחד בבית משותף בגליל העליון, מוקפות טבע ושקט. אבל המקום שבו היא נמצאת, אחרי שני סינגלים ראשונים שהקליטה ורגע לפני הוצאת אלבום בכורה משיריה, גורם לה לתהות אם זה הזמן לעקור מרכזה. לא שתהיות וחיפוש עצמי הם דבר שזר לבנאי, 34. כמי שמודעת להיותה "לייט בלומר", היא גם מכניסה את חיפוש הזהות והמקום בעולם אל שיריה, בשורות כמו "לכל אחד יש תואר, פסיק אחרי השם/אני אוהבת לנסוע, להיות רק בין לבין".

עצם העובדה שהיא מוציאה אלבום ראשון בעשור הרביעי לחייה מעידה על החיפוש והבשלות המאוחרת לא מעט. מצד שני, מדובר בבת של אהוד בנאי -  מוזיקאי שבעצמו פרץ בגיל מאוחר, כך שנראה כי בכל הנוגע לבשלות מדובר פשוט באופי שעובר בתורשה.

"כן, אני יכולה להבין את ההשוואה לאבא שלי", היא אומרת. "יש משהו באבא שלי, גם באמא שלי ובאופן טבעי גם בי, שהוא קצת רגיש, מאוד מופנם. אולי אפילו חרדתי או חושב על דברים יתר על המידה. מין משהו שלוקח את הזמן או קצת חושש, מרגיש שהוא צריך להיות במקום עם עצמו שהוא בשל ופתוח בשביל להוציא את היצירה שלו החוצה. בסופו של דבר אני מרגישה שאני מתבגרת לאט. ואולי אין דבר כזה 'לאט' בתהליך כזה ולכל אחד יש את הקצב שלו".

לפי מילות השירים שלך, את מרגישה באיחור מול יתר העולם.

"אני מרגישה שעד תחילת שנות העשרים שלי הסתכלתי על המציאות וניסיתי להבין מה זה העולם הזה. רק בגיל 21-20 התחלתי לגבש זהות, להבין מה ומי אני, מה עושה לי טוב, וזה לקח לי בערך עשור רק להתמקם ביחס לחברה. בסוף אנחנו מודדים את עצמנו תמיד ביחס למשהו, ונראה לי שבאמת בהשוואה לרוב האנשים יש משהו במשפחה שלנו שקצת לוקח את הזמן. אנשים היו שואלים אותי 'למה את לא מוציאה כבר את השירים שלך?', היו כאלה שאמרו לי 'את בלופ, את תקועה' וזה היה לי מאוד קשה לשמוע וזה גם חדר אלי. אבל אין מה לעשות, זה לא משהו שאפשר לאלץ".

הדמיון המשפחתי בכל הנוגע לפריחה יצירתית ומקצועית מאוחרת, לא מסתכם ביחס שבין זוהר לאביה. בימים אלה גם שתי אחיותיה, איילה בת ה־37 ומרים בת ה־41, עובדות על אלבומים ראשונים משלהן. "זה פשוט קרה בצורה כל כך אורגנית, כל אחת בדרך ובזמן שלה", היא אומרת. "זה לא שאמרנו 'אוקיי, בואו נתחיל כולנו לעבוד על אלבום ראשון', זה ממש לא היה ככה. פשוט יש משהו שמאוד מחבר בינינו, משהו מאוד קרוב.

"אנחנו שלוש אחיות, שלושתנו גם רווקות, ובאותן שנים פחות או יותר התחלנו לעסוק בדברים שקשורים בטיפול. זה גם קו שמחבר בינינו, נוסף על מוזיקה ויצירה". 

בשלב הזה הייחוס המשפחתי והשם "בנאי" פותחים דלתות, או בעצם מוסיפים משקל כבד של ציפייה?

"בשלב הזה שם המשפחה לגמרי פותח דלתות. עצם העובדה שאני מדברת איתך עכשיו, למשל, הוא דוגמה לזה. אני לא מיתממת, ברור לי שהמקום שאני מקבלת כרגע מבחינת יחסי הציבור של המוזיקה שלי קשור לזה. זה משהו שאני משתמשת בו והוא חלק ממי שאני, וזה בסדר להשתמש בו כרגע.

"אבל בסופו של דבר, המוזיקה עצמה היא מה שיכריע בסוף, היא תקבל את המקום הטבעי שלה. אנשים אולי יקשיבו לי בגלל שם המשפחה, אבל הם לא יחזרו לשמוע שיר שוב ושוב או יבואו ליותר מהופעה אחת אם הם לא יתחברו ליצירה עצמה.

"אז אני לא מרגישה שאני לוקחת מקום של מישהו אחר, ואני לא יודעת בהכרח להחליט איפה זה משפיע. אבל אין ספק שזה משפיע ממש מגיל צעיר על המקום שלי".

הנטייה היא לחשוב שמדובר במפתח קסמים למועדון חברים אקסקלוסיבי, אבל המון פעמים זה עובד בדיוק ההפך.

"כן, אני יכולה להגיד שבתקופה שלמדתי ב'רימון' (בית הספר למוזיקה) ראיתי אנשים שמוציאים אלבומים מאוד בקלות. אני הייתי צריכה לחשוב עשר פעמים לפני שאני עושה משהו, בגלל שידעתי שכשאוציא שיר, אז יהיה לו איזשהו הד. הרגשתי שאני צריכה להיות יותר מחושבת במקום הזה".