ממש דקות בודדות לאחר שהעניקו את הראיון שלפניכם, פרסמו יזהר ועיליי אשדות פוסט בעמודי הפייסבוק הרשמיים של שניהם. "אבא שלי ואני רוצים להפיק מוזיקה לאמן שאנחנו לא מכירים", נכתב בפוסט שכתב הבן, עיליי. "שלחו לי שירים יפים", הוסיף, ולא קשה לנחש שתיבת הדואר של השניים התמלאה בתוך שעות ספורות בפניות משלל מוזיקאים ברמות מוכרות שונות.
נראה ששיתוף הפעולה בין השניים כמפיקי אלבומים לאחרים, שהחל באלבום החדש (יחסית) שהוציאה יהודית רביץ בשנה שעברה, "אני משם", בדרכו להפוך לגוף עבודה שלם. במסגרתו משתפים השניים פעולה ומביאים מניסיונם ומזווית הראייה השונה שלהם ליצירה של אמן אחר. בקרוב יוצא שיתוף הפעולה השני שלהם, בדמות האלבום השלישי של הזמר והיוצר יושי (יוחאי בלום).
אחרי שני אלבומים שזכו להערכה ואשר הפיק בעצמו, באלבומו השלישי אפשר בלום לאמנים אחרים "לטפל" ביצירתו, ולטענתו השחרור דווקא אפשר לו לבחון את השירים שכתב באופן מדויק יותר. "השחרור הזה דורש המון, וגם היו לנו המון שיחות על זה באולפן", הוא אומר, בשיחה משותפת עמו ועם צמד האשדותים. "אני גם באמת רגיל להפיק את עצמי באופן הכי פשוט - לשבת על המחשב ולנגן על כל הכלים. אז זו בהחלט פוזיציה אחרת וחדשה מבחינתי. זה לא היה קל לשחרר את המושכות בהתחלה, אבל מהרגע שעשיתי את הסוויץ' הזה עם עצמי והתמסרתי, זה לא יכול היה להיות קל יותר. זה כמובן קרה אחרי שהיה בינינו קליק, חיבור אמנותי ואישי. צריך לדעת גם למי להתמסר".
לפחות על הנייר, החיבור בין השלושה אמור ליצור אי־הסכמות אמנותיות, שנובעות מתפיסות מוזיקליות שונות. על פניו, פערי הגילאים בין השלושה (יושי הוא יליד תחילת שנות השמונים, עיליי נולד לקראת סוף שנות התשעים ויזהר אשדות, גם אם בהחלט קשה לנחש, יציין בקרוב את יום הולדתו ה־67) אמורים לייצר התנגשות של תפיסות אסתטיות של הפקה והגשה. בפועל, ובכן, זה לא קרה.
"גם זה נושא שעלה בינינו בחדר, ושיתפתי את יזהר ועיליי בתחושות שלי", אומר יושי. "אני חייב לומר שהשנתונים על הנייר פשוט התערבבו במציאות באופנים בלתי נתפסים ממש. לפעמים האדם הכי צעיר ומופרע בחדר היה דווקא יזהר, ולפעמים הנער שנולד בסוף הניינטיז שבחדר היה המבוגר האחראי. ברמה האמנותית, ברמת התנסות מוזיקלית, ברמת צחוקים, באיזה רמה שאתה רוצה. אני יכול לומר לך שכמי שנמצא באמצע בין שניהם מבחינת גיל, יש רגעים שהרגשתי שאני ויזהר שייכים לאותו דור. אפשר לומר שזה התערבב, לא היה כאן פער גילאים קבוע".
יזהר ועיליי - אתם יוצרים בזכות עצמכם. איך נמנעים מלהפוך את היצירה שאתם מפיקים ליצירה שלכם? באלבום "מסמרים ונוצות", שיזהר וברי סחרוף הפיקו לפני שנים למיכה שטרית, אני שומע השפעות ברורות של כל המעורבים. לפעמים יש הרגשה שמדובר באלבום משותף של השלושה.
יזהר: "אני לא מסכים איתך, כי בעיניי 'מסמרים ונוצות' הוא לגמרי אלבום של מיכה, והוא אפילו סוג של השראה לצורת העבודה עם יושי. כזו שבה שלושה אנשים נפגשים, אחד מהם מביא שיר בבוקר, ושלושתם יודעים כל הזמן, בעיקר השניים שמפיקים, שזה אלבום של יושי ושהשירים הם שלו. אולי זה עניין של ניסיון, ואני מניח שגם לעיליי יש את זה, אבל אנחנו מבינים שבסופו של דבר האמן שחתום על האלבום הולך לחיות כל החיים שלו עם ההחלטות שנוצרו באולפן".
"יצרנו משהו חדש"
יזהר מזוהה במשך עשורים עם רוק ישראלי, בעוד האוריינטציה של עיליי נוטה לכיוון האלקטרוני והממוחשב. איזו מעטפת צלילית ניכרת יותר באלבום?
עיליי: "יושי הוא אדם חושב, הוא מוזיקאי אינטליגנטי עם הרבה עומק. לפעמים, אולי בגלל איזשהו מצב כללי של המוזיקה בארץ ואיזושהי ראייה קולקטיבית קצת רדודה, צריך להזכיר ליושי מה הוא ומי הוא ומה הוא יכול להיות. בתחושה שלי יצרנו משהו חדש, לא אלבום גיטרות ורוקנ'רול קלישאתי, וגם לא אלבום אלקטרוני. בסופו של דבר לא הכל נע סביב עיבודים אלקטרונים, כי כשבא שיר טוב - אתה מתייחס אליו בלי להיכנס להגדרות".
יזהר: "בעיקרון, אדם אחד ניגן על גיטרה חשמלית באלבום הזה, וזה דווקא עיליי, לא אני".
עיליי: "המוזיקה באלבום מאוד מגוונת. יש את החתימה של יושי בה, וגם את החתימה של המפגש בין שלושתנו בחצי השנה שבה עבדנו על האלבום. אז יותר נכון להגיד שלכל שיר שיושי כתב יש את האישיות שלו.
אתם בעצם מציגים אידיליה, כאילו לא מדובר בשלושה מוזיקאים עם חותם, דעה וסגנון נוכחים, שנולדו בשלושה עשורים שונים.
יזהר: "האתגר הכי קשה היה להחליט מה אוכלים בכל יום ומאיזו מסעדה בוולט מזמינים. הקושי הכי גדול היה להסכים על האוכל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
