בעיצומה של תקופה שבה אמנים ישראלים מתמודדים עם חרמות, ביטולים ואנטישמיות גועשת שמצמצמת את סיכוייהם להופיע בחו"ל, בישראל מצאו נוסחה הפוכה: במקום לרדוף אחרי משקיעים ומפיקים - מביאים אותם לכאן.
פסטיבל חשיפה הבינלאומית למוזיקה ה־16 (IMSF), שייערך השנה בין 18 ל־23 בנובמבר בירושלים ובתל אביב, יארח חמישים נציגים מתעשיית המוזיקה העולמית, ממנהלי פסטיבלים ומפיקים ועד עיתונאים וחותמי חוזים - שיגיעו לישראל לשישה ימים של 60 הופעות וכנס מקצועי בינלאומי.
בניגוד לשנים קודמות, השנה הפסטיבל שם דגש על הרגעים האנושיים שבין ההופעות: מפגשים ספונטניים, חיבורים לא צפויים בין ז'אנרים, ואמנים שמוצאים דרך לבטא תקווה בתוך תקופה מייסרת. הקו המוזיקלי רחב מתמיד - מהצליל הפיוטי של אהוד בנאי, דרך הגרוב הפופ־אלקטרוני של מארינה מקסימיליאן, ועד המטאל המזרח־תיכוני של אורפנד לנד - שלכל אחד מהם קול ייחודי המרכיב את הפסיפס התרבותי הישראלי שנחשף לעולם.
למרות המצב הביטחוני והחרמות שנולדו בעקבותיו, השנה כאמור יגיעו לישראל נציגים מ־50 מדינות, בהן גם דובאי, מרוקו, ניו זילנד וסנגל, שמעולם לא השתתפו בפסטיבל. במשך שבוע הם יתערבבו בקהל המקומי, יצפו בהופעות, ידברו עם אמנים פנים אל פנים, ויראו מציאות אחרת מזו שנשקפת בכותרות.
השנה לראשונה מאחדים שני הפסטיבלים הבינלאומיים כוחות לערב פתיחה חגיגי בשם "יום אחד יהיה פה גן עדן"- (בתמיכת חברת עדן) - ערב של תקווה למציאות חדשה ולבית שפוי, בתמיכת חברת "עדן". באירוע יתקיימו כמה מהפקות המקור הבולטות ביותר מפסטיבל ישראל האחרון בפורמט מיוחד עבור חשיפה 25 בין המופעים: מארינה מקסימיליאן במופע משותף ראשון עם דרוויש, T&T - תמיר מוסקט ותום מאירה ארמוני, אהוד בנאי ופליטי הדאב, בדרך הביתה - שיעור תלמוד פרפורמטיבי של חיה גלבוע, תובל חיים עם פולקעס ו"אחים", Windless - יניב שנצר במיצב סאונד משאריות של טילים שהפך לכלי נגינה ועוד. בנוסף, מופעי מחול של קבוצת קטמון, מיצגים של תיאטרון קומקום וחוויות אמנותיות ורב תחומיות בגלריית תנועת תרבות, סטודיו פתוח של אמני מתחם יד חרוצים לקהל הרחב.
אחת הלהקות הישראליות שיגיעו לבמה לראשונה השנה היא אורפנד לנד, מלהקות המטאל הוותיקות והמוצלחות שיצאו מארצנו, אשר החליטה להשתתף אחרי יותר מעשור של הזמנות שלא הבשילו. "בשנים הקודמות ויתרנו כדי לתת מקום לאחרים", אומר הסולן קובי פרחי, "אבל דווקא השנה הרגשנו שזה חשוב מאי־פעם. אחרי המלחמה היה ברור שצריך להגיע ולדבר דרך המוזיקה".
לדבריו, ההשתתפות בפסטיבל הפכה להזדמנות נדירה ליצור קשר עם מנהלי פסטיבלים ממדינות כמו מרוקו ודובאי: "יש לנו שם מעריצים, אבל לא יכולנו להופיע מסיבות ביטחוניות. הפעם אולי נוכל להסביר פנים אל פנים מי אנחנו באמת".
פרחי, שכבר עמד על הבמות הגדולות בעולם, לצד הלהקות הגדולות בעולם, מסביר שלא מדובר רק על מוזיקה. לדבריו, החרמות הפכו לחלק בלתי נפרד מהמציאות של כל יוצר ישראלי: "כל אמן ישראלי הפך למטרה. יש מניעים גזעניים, יש מי שפוסלים אותך רק בגלל המקום שממנו אתה בא - וזה אבסורד, כי דווקא אמנים הם הקול השפוי".
לדבריו, תנועות החרם מזכירות לו סניפים של חמאס: "הן לא מאמינות בדיאלוג או בדו־קיום, הן פשוט מוחקות אותך".
פרחי מספר שהמלחמה האחרונה לא רק קטעה את העשייה האמנותית, אלא גם חשפה מחדש את עומק השנאה כלפי יהודים. "המלחמה הציפה אנטישמיות ישנה, כמעט פרימיטיבית", הוא אומר. "אפילו המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש אמר פעם שלפלשתינים יש מזל שהאויב שלהם הם היהודים, כי היהודים הם מרכז תשומת הלב של העולם, ובלעדינו לא היו שומעים על פלשתינים. הוא מבטא אמת כואבת".
למרות הכל, פרחי שומר על אופטימיות: "אני שמח שהמלחמה הסתיימה, שהחטופים חזרו, ואני מקווה שזה יוביל להסכמי שלום. אני מקווה שהאנשים הפרגמטיים, אלה שרוצים לחיות, עוד יתפסו את ההובלה".
יש גם מעריצים מוסלמים
פרחי מזכיר שגם בקרב מעריציו יש לא מעט מוסלמים וערבים - חלקם אפילו קעקעו על גופם משפטים משירי הלהקה. "יש פלשתיני אחד עם קעקוע על היד של מחמוד דרוויש וביד השנייה קעקוע שלנו עם אחד המשפטים הכי מפורסמים שלנו - 'Go in peace and find thy fate… so a heaven you may create'. מבחינתי זה המסר הכי חזק - שאתה יוצר את גן העדן שלך בעצמך".
אחד הסיפורים שפרחי משתף ממחיש עד כמה מורכבת המשימה של להקה ישראלית בזירה הבינלאומית כיום. לדבריו, הופעתם בברצלונה הוחרמה ברגע האחרון, והוא נאלץ להסביר למנהל המועדון מדוע עצם קיומה של אורפנד לנד איננו "פרובוקציה פוליטית".
"עמדתי מולו והבנתי שאני צריך לספר לו את כל תולדות הלהקה - איך יצרנו דיאלוג בין יהודים לערבים, איך הופענו במדינות מוסלמיות, איך דיברנו על שלום עוד לפני שאנשים האמינו שזה אפשרי", הוא אומר. "הבנתי שהסיפור שלנו חייב להיות כתוב". הסיפור הזה, הוא מגלה, יהיה חלק מהאוטוביוגרפיה שהוא עומד להוציא בקרוב. ולבסוף - "אורפנד לנד" ניצחה, וההופעה התקיימה למרות ניסיונות החרם.
בהמשך הוא מדבר על כוחם של קשרים אישיים ועל האפשרות שמוזיקה תצליח במקום שבו הפוליטיקה נכשלת. "אני מקווה לפגוש את המנהלים ממדינות כמו דובאי ומרוקו פנים מול פנים. כשהם שומעים את הסיפור שלנו - הם מבינים שאנחנו לא אויבים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו