"רק אהבה אחת גדולה": השיר של נעמה הפך ללהיט לאחר מותה

רב"ט נעמה בוני ז"ל, בת 19, נפלה בשבת השחורה בבסיס זיקים. שבועות אחרי מותה אמה יעל גילתה בטלפון של בתה אוצר בלום: 253 פתקים עם מחשבות ושירים שנעמה כתבה. את אחד מהם, "מה היינו בחיינו", הלחין עילי בוטנר ושרה עדן גולן, כחלק מפרויקט "שבעה שירים באוקטובר" של גלגלצ - והוא הפך ללהיט שמושמע בטקסי זיכרון רבים ברחבי הארץ.

"על מה היה ומה עדיין, חיים שלמים חולפים בינתיים, וכמה עצב בעיניים, אני לא יוצאת לשם... אני בוכה עלי, עלינו, על מה היינו בחיינו ומה נשאר לי במותנו, רק אהבה אחת גדולה. אני לא יוצאת ולא הולכת, הכל כבד, רק השלכת היא מפזרת את עליה, כאילו לא קרה דבר", כתבה נעמה.

ב־16 באוקטובר יעל תשתתף בטקס האזכרה הממלכתי לציון שנתיים למלחמת חרבות ברזל, שיערוך אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, שם היא תקרא משירה של נעמה.

ואם יגיע מחבל?

יעל מספרת שבתה חששה מאוד לפני מותה. "היא אמרה שהבסיס הזה נראה כמו 'גבעת חלפון'. היא היתה מש"קית ת"ש ושמרה לבד בש"ג. היא תהתה מה תעשה אם יגיע מחבל - כל מה שהיא יודעת לעשות זה למלא טופס ת"ש". בגלל חששות אלה היא ביקשה ממישהו להיות איתה בשמירה בלילה שקדם למתקפה. ב־6 בבוקר הוא חזר למגורים, וחצי שעה אחר כך התחיל הגיהינום.

נעמה שלחה להוריה סרטון מתוך התופת. באותו היום ירו בלי הפסקה. בעוד קרבות התנהלו בבסיס, היא שלחה הודעות לכוחות בבסיס שלא מדובר רק בירי מהאוויר, אלא גם בחדירת מחבלים. "העובדה הזאת גרמה להם להיערך, להיכנס לחמ"ל ולסגור את הדלת", מספרת יעל. "כשסמל עידו הרוש ז"ל, שבא להציל אותה, נפצע בראש - היא התקשרה לרופאה ותיארה לה את המצב. היא לא היתה מוכנה להשאיר את הפצועים וללכת. היא עשתה מעשה אצילי במותה".

נעמה כתבה להוריה "אני אוהבת אתכם", ואז הקשר ניתק. הם פנו לקו חירום, וכשזה נכשל לספק להם מידע הם יצאו דרומה לחפש את בתם בבתי חולים.

אוצר בלום

שבועות אחרי שקברו את נעמה יעל נכנסה לטלפון ומצאה את הטקסטים שלה. "זה נתן לי הזדמנות לראות את הבת שלי מזווית נוספת, ולהכיר את ההסתכלות הפילוסופית הייחודית שלה על החיים", היא אומרת. ביום ה־30 לנופלה היא מצאה בארון כתבים נוספים. אחד מהשירים התגלגל למכון למורשת בן־גוריון, שהעביר אותו למלחין מביה"ס "רימון", שהלחין אותו לקראת טקס קהילתי.

"מישהי מגלגלצ שמעה את השיר והכניסה אותו לתחרות 'שבעה שירים באוקטובר'. בלי ששמתי לב אני בתוך הפרויקט. השיר של נעמה הוא השיר עם הכי הרבה צפיות והשמעות, והוא 'מככב' בטקסי זיכרון רבים.

"יכול להיות שהיא ידעה שהיא עומדת למות? אני לא באמת יודעת. כאילו משהו בתת־מודע שלה ידע שהחיים שלה יתכווצו ל־19 שנה. תמונות מקוטלגות, המון כתבים וברכות ממוענות לי ולאבא שלה. כשהיא כתבה אותן חשבתי שהיא מגזימה - כיום אני מבינה", אומרת יעל בגעגוע.

חץ אל הנצח

עילי בוטנר קיבל את השיר של נעמה יחד עם שירים רבים נוספים של חיילים שנפלו באותה שבת. "משהו בטקסט של נעמה היה כולו סערת רגשות גדולה. המלים 'אני לא הולכת' מופיעות שם שוב ושוב. לקחתי את הטקסט וסידרתי אותו בצורת שיר. היא כתבה בו על המשפחה שלה ודאגתה לה, ובזהירות זיהיתי שאולי יש שם איזו אהבה שמתחילה להירקם. היתה בו הרבה מסתוריות".

בוטנר הלחין את השיר בשנית, ואז נפגש עם ההורים. הוא הרגיש שהוא כבר קצת מכיר את נעמה, מתוך דמותה שעלתה מהשיר. "אני חושב שזה חלק מהתפקיד שלנו כאמנים. שיר הוא קצת כמו קעקוע - הוא חץ אל הנצח, הוא לתמיד. בכל פעם ששרים שיר כזה - הנופל שוב נוכח".

"לפעמים אני נכנסת לאוטו ושומעת את השיר בגלגלצ, וזה משוגע", אומרת יעל ברגשות מעורבים. "מצד אחד, זה כאילו הסיפור כולו מכווץ לתוך שלוש דקות. מצד שני, אני מרגישה את תשומת הלב שלה, כאילו היא איתי, כאילו היא באמת לא הולכת. יש הרבה נחמות, צריך רק לדעת לאן להסתכל".

יעל, אמה של נעמה: "לפעמים אני נכנסת לאוטו ושומעת את השיר בגלגלצ. מצד אחד הסיפור כולו מכווץ לשלוש דקות, ומצד שני אני מרגישה שהיא איתי, שהיא באמת לא הולכת"