רות פרץ הייתה נערה בת 17, שחיה עם שיתוק מוחין והייתה מרותקת לכיסא גלגלים. מוזיקת טראנס שימחה אותה במיוחד ואביה אריק, שטיפל בה במסירות אין קץ, לקח אותה למסיבות בארץ ובעולם - ודאג שהן יונגשו עבורה. כך היה גם ב-7 באוקטובר, אז בילו השניים במסיבה ברעים. הם נרצחו יחד ונקברו יחד, בגלל הליך זיהוי שגוי שאירע בימים הכאוטיים שלאחר הטבח.
הערב (שני), התקיים בתל אביב טקס הזיכרון של שבט קהילת הנובה והשיר הראשון הוקדש לאריק ורות, שלא נפרדו בחייהם - ובמותם. עברי לידר עלה לבמה ושר את השיר "זכיתי לאהוב". מי שהצטרפה אליו היא יערית פרץ, בתו של אריק ואחותה של רות, שדיברה על הגעגוע שלא מרפה.
"זה תמיד היה שניהם, שני אנשים בנשמה אחת. המשפט שהכי מתאר את המכתוב שלהם הוא 'בחייהם ובמותם לא נפרדו'. אתם חסרים לנו נורא. רק אחרי שעברתם מהעולם הזה לעולם שכולו טוב, אני מצליחה להבין את המשמעות של המילה געגוע. הגעגוע אליכם לעולם יישאר. אני מסתפקת במחשבה שלפחות בדקות האחרונות שלכם, הייתם במקום שהכי אהבתם: מסיבה אחת גדולה של אור, עם אנשים מדהימים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו