"חייב לעשות משהו": מפוני עוטף עזה בפרויקט מיוחד

"אחרי אירוע עצום כזה, ההתמודדות הנפשית היא ספירלה עולה. אתה עובר שוב ושוב באותם המקומות, אבל בכל פעם גבוה יותר", מהרהר יהונתן (יויו) שטרן־נוביצקי על הקשר בין טראומה ויצירה.

שנתיים אחרי7 באוקטובריעלה על הבמה פרויקט מוזיקלי יוצא דופן בשם "כולם חוץ ממי שחסר". מה שהתחיל בסדנאות כתיבה, טיפול חירום לאנשי העוטף, הפך לאלבום שירים שראה אור בשנה החולפת, ושזכה להשמעות ולתשבחות על התעוזה לגעת בכאב מבפנים ובדרכים לא מקובלות.

לציון שנתיים לטבח, האלבום יהפוך למופע ייחודי המביא את קולם של מפוני עוטף עזה דרך לחנים וביצועים של מוזיקאים שהשתתפו בפרויקט - נועם רותם, סער ליבן, אור אדרי, ידידיה בלחסן, דניאל רובין, בועז קראוזר, לין צוקרט, יסמין דבוש, וגם שרון רוטר ולאה שבתשהשתתפו בהקלטות האלבום. כמה נכון שהמופע יתרחש במוסד תרבות ותיק בעוטף - מבשלת הבירה איזיס במושב דקל והפאב שלצידה.

ביום שבו האימה נשקפה מהמציאות ומהמסכים, יהונתן, מוזיקאי ופסיכולוג, מצא את עצמו סוער מבפנים. "הרגשתי שאני חייב לעשות משהו. נסעתי למלונות המפוניםוהתחלתי להעביר סדנאות כתיבה, לאפשר להם להביע במילים את הכאוס שהם חוו. לתת לדברים צורה ושם, שהם יוכלו להתמודד עם מה שקרה להם, להתחיל לעבד את הטראומה".

במלונות פגש יהונתן אנשים עטופים בהלם, לכודים באבל על כל מי שחסרים, מטולטלים מחרדות למי שנחטפו, פליטים בארצם עם עתיד לא ברור. השירים שנוצרו מלאים שורות מטלטלות ומפתיעות בעוצמות הכנות. "נוצרו טקסטים מדהימים, ופניתי למוזיקאים שילחינו וישירו אותם, שיחיו את המילים". בשלב זה הצטרף לפרויקט שלומי גווילי, מבעלי אולפן "העוגן", והפיק מוזיקלית את האלבום שכעת יעלה על הבמה.

למרות הנסיבות שהובילו ליצירת השירים, האלבום מפתיע ברוחב היריעה המוזיקלית שהוא פורס - משירים נוגים, דרך רוק חולמני ובלוז צועני ועד רגאיי מלא תקווה. יחד הם מצטברים למגוון פני העצב. "יש לי משאלה פצועה, תפילה שקטה, קצת ישנה, ששוב נמצא את התקווה שנשכחה לה היום", שרה לאה שבת באמונה שלמה את מילותיה של קרן כספי מקיבוץ מגן.

כך כתבה כספי: "משפחתי ואני, יחד עם שאר קהילת הקיבוץ, מצאנו את עצמנו בסטטוס 'מפונים', 'פליטים', באחד מהמלונות של ים המוות. חודש אחרי ישבתי במרפסת, והתחושה היתה כשל יום ארוך שאין לו סוף. בתוך התחושות האלה, וברגשות מעורבים, כתבתי על 'משאלה פצועה', שגם פצועה, מחפשת תקווה, מבקשת שלום, להיאחז בטוב שבנו ולבחור להמשיך להאמין בטוב שעוד יבוא".

פתאום הכל השתנה

דנה הרשטיג־לוין, ממושב שדי אברהם, היתה מורה לתיאטרון ב"נופי הבשור". היא והמוזיקאי שלומי מטיאס היו אחראים על נושא התרבות וההצגות והטקסים של בית הספר האזורי. ב־7 באוקטובר שלומי ואשתו שחר נרצחו בקיבוץ חולית. "'קומקום תה' מתאר פעולה יומיומית ופשוטה - שתיית תה בסוף יום שבת - אך דווקא השגרה הזו העלתה בי את ההבנה שמישהו או משהו חסר שם, וכך זה יהיה", כתבה הרשטיג־לוין .

ידידיה בלחסן, מוזיקאי ממושב תלמי אליהו, תיאר בשיר "ככה פתאום" איך הכל משתנה - את הבלבול בין המיטה במושב למיטה רעועה במקום זמני.

מורי נבו ממושב פריגן כתבה את השיר "אמנות הצמצום", על הצמצום הכפוי בחומר וברוח, שבו היא גילתה ממד של דיוק: "כאשר מפחיתים, פתאום יש מקום לדברים אחרים להיכנס". המוזיקאית האמונית שרון רוטר הלחינה את הטקסט, דרך החיבור למושג הקבלי "צמצום", שבו האלוהות מצמצמת את עצמה כדי לפנות מקום לבריאה.

כל שיר מהזווית שלו מאשר לבחון את מורכבות ההווה שאחרי. כמו שכתב דוד סנה ממושב שובה: "הייתי שגרה מפוספסת, ועכשיו אני מלחמה שלא באה לידי ביטוי; הייתי גוף דרוך, ועכשיו אני יושר", ויסמין דבוש הלחינה ושרה.

"'כולם פרט למי שחסר' יצר אפשרות לנסח את הממדים המורכבים של החוויה שמעבר לחדשות, ולתפוס רגע היסטורי שנכתב ומסופר על ידי האנשים עצמם", אומר יהונתן. "למרות הכאב, האשמה, הבלבול וחוסר האונים, מעל הניסיון לנסח את החוויה הזו מרחפים התקווה, הריפוי והעוצמה. וזה נכון שהמופע ייערך במקום שבו הכל התחיל, לאפשר לאנשים להתחבר לכוחה של האמנות לרפא".

היום (ראשון) במבשלת איזיס, מושב מגן, 20:00. הכניסה למופע חופשית אך מוגבלת. ניתן להירשם מראש.