לא עוצרת: רגע אחרי שהפתיעה את הקהל ואת השופטים כשנחשפה כסופגנייה המוזיקלית שקטפה את המקום הראשון בתוכנית "הזמר במסכה", דאנה איבגי נותנת עכשיו למוזיקה שלה לדבר.
האמנית הרבגונית, שמשלבת משחק ומוזיקה כבר שנים, משחררת היום את "יותר לאט" - סינגל ראשון מאלבומה השני שייצא בקרוב ושיגיע עשר שנים אחרי אלבום הבכורה, "ID". השיר, שאותו כתבה והלחינה איבגי שמנגנת בו פסנתר, בהפקת עינב ג׳קסון כהן, מבקש מהעולם לזוז לאט יותר בימים שנדמה שכולנו נשאבים במערבולת אינסופית שלא עוצרת. היא תשיק אותו בהופעה מיוחדת במסגרת פסטיבל תל אביב בניהולו האמנותי של שלומי שבן ב־6 בנובמבר, במוזיאון תל אביב לאמנות, שבו תארח את נינט טייב.
"האמת היא שגם אני הייתי די בהלם כשזכיתי ב'הזמר במסכה'", צוחקת איבגי, "זו היתה חוויה. את בתוך הדמות הזאת, מנותקת, רואה קצת מה שקורה בחוץ, אבל לא יותר מדי, מרגישה את האנרגיות, ופתאום עוברת עוד תוכנית ועוד אחת, וזה אחד מהדברים הכי כיפיים שעשיתי מעולם. זה באמת חיבור ישיר למקור של הפרפורמנס הכי טהור שלי מגיל 5.
"לא ציפיתי בכלל שהחוויה הזאת תהיה עמוקה כל כך, היה לי קלוז'ר עם עצמי, וזה פתח לי מחסומים, ולאט־לאט, כיוון שאני גם שחקנית, הדמות נהייתה יותר ויותר מפורטת, והתחברתי אליה. הבחירות של השירים התחילו להיות בחירות שהיא היתה עושה, ומי שמכיר אותי באמת יודע שיש בי מלא מסופגי (צוחקת). החוויה הזאת היתה טריפ סופר־אישי, נכנסתי כבר לדמות, וזה היה מוזר להוריד אותה ולשיר בלעדיה".
וזה אולי הכין את הקרקע לבשלות שלך להוציא אלבום שני, עשור אחרי שהוצאת את הראשון?
"בוודאי. ידעתי שאני צריכה את התהליך הזה בשביל עצמי, להביא את עצמי למקום משוחרר יותר. בשנים האחרונות אני בעיקר משחקת, אבל המוזיקה כל הזמן שם. יש לי טונות של שירים, זה לא הפסיק מהרגע שהתחלתי לדבר, בגיל שנה. כתבתי שירים כילדה ולא הפסקתי עד היום, ואני לא רואה את זה מפסיק.
"השאלה היא כמה זמן יש לי לעסוק בזה עם הדיי ג'וב הנוסף, כי כשחקנית הלו"ז שלי לא בידיי, ובשביל לעשות את הדברים היצירתיים שלי, שזה גם מוזיקה וכתיבה, אני צריכה לפנות באופן אקטיבי את הזמן, ואני מאוד רוצה לעשות את זה".
אז עכשיו זה הזמן למוזיקה?
"אני כבר שנה מקליטה אלבום עם עינב שמפיקה אותו, ואני מביימת את הקליפים של עצמי, עכשיו צריך לעבוד על הופעה. בתור שחקנית אני חושפת את כולי מבפנים ומבחוץ, אבל כצופה את לא יודעת מה באמת שלי, וזה נוח לי, אבל במוזיקה, כשהוצאתי את האלבום הראשון, לא היה לי קל להודות מי אני באמת, להגיד את המילים והלחנים שלי ולחשוף את עצמי ככה. מאז התגברתי על זה".
בשיר את בעצם מבקשת לעצור רגע את העולם, ואנחנו כבר שנתיים בדהירה, ללא עצירות.
"השיר הזה נכתב הרבה לפני המלחמה, הוא היה תמיד חביב הקהל בהופעות. מובן שהיום כולנו מתפללות יותר מהר, שכולם יהיו בבית, שתיגמר המלחמה, אבל השיר לא מדבר על הסיטואציה הזאת - אלא על סיטואציה רגשית שלנו בתוך עצמנו, על להיגרר לתוך תפקוד במקום לחיות את החיים, כשהקצב נהיה כל כך מהיר ואינטנסיבי".
שחקנית על
בד בבד, מי שמככבת בימים אלה בתיאטרון הבימה ב"הסוחר מוונציה" ועל המסך הקטן בסדרה "גחליליות", רשמה השבוע ניצחון מרשים נוסף, כשהתמודדה בטקס פרסי אופיר התמודדות כפולה (מול עצמה) בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר: על תפקידיה בסרטים "חמצן" ו"חיים ללא כיסוי". את הפרס היא הפסידה בסוף לנטע ריסקין, אבל גם בלי הפסלון אי אפשר שלא להתפעל מקשת התפקידים המגוונת שהיא מפזרת על המסך בשנים האחרונות.
"אני מאוד בררנית בפרויקטים שלי, אבל יצא חמש פעמים שהתמודדתי מול עצמי, וזה באמת מצחיק הקארמה הזאת", היא מחייכת. "זה כמובן מאוד מחמיא ומרגש שאנשים מתחברים אלי. למרות שאני משחקת שתי דמויות באותה שנה, עדיין הדמות מעוררת בהם את ההזדהות הזאת ואת הרצון ללכת איתה.
"אלה שני סרטים שקרובים מאוד לליבי. היוצרים שלהם הם חברים, ובשניהם אני מרגישה שעשיתי קפיצה מאוד גדולה מתוך עצמי - תהליך שריתק אותי ולקח אותי למקום שעדיין לא הייתי בו".
ספרי על שני הסרטים.
"בסרט 'חיים ללא כיסוי' אני מגלמת דמות קיצונית גם מבחינה ויזואלית, הכל שם אקסטרים. זו דמות שנמצאת ברחוב לאורך כל הסרט, שברחה ממוסד של פגועי נפש, וכל המראה שלה שונה ממני - למשל, אין לי שם גבות. אני ותום שובל עשינו סרט קצר עם הדמות הזאת ונקשרנו אליה, רצינו לעשות סרט ארוך והוא כתב אותו, ונוצרה דמות שמאפשרת להגיד הכל, גם מה שלא סבבה, שום פוליטיקלי קורקט".
"בסרט 'חמצן' נוצר החיבור הקוסמי שלי עם נטעלי בראון, שלא הכרתי לפני כן. כמעט לא היינו צריכות מילים מרוב העומק של הדבר שהסרט עוסק בו. התחברנו אליו מאוד - היא כאמא למתבגר, ואני כאמא לשני בנים וכמישהי שגידלה את אחיה הקטן, שנולד כשהייתי בת 14. זה היה חיבור מיידי, והדמות הזאת היא מאוד נטורליסטית, ועם זאת זה גם קצה שלי שפשוט הולך פנימה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו