את משבר גיל 50 יש גברים שמציינים בקעקוע חדש, ברכישת אופנוע שטח או בטיול אקסטרים. המוזיקאי פיטר רוט בחר להוציא אלבום ובו לשתף בתובנות ובמחשבות, שמביאים איתם הגיל והניסיון.
"50" קוראים לאלבום הסולו השלישי שלו, שיוצא היום, רגע לפני שהוא מציין 51 (17.9), ובו עשרה שירים שפיטר כתב והלחין. מתוך האלבום ראה אור הסינגל "נייר יפני", שנכנס לבחירות העורכים של כאן 88 וכאן גימל, ומוביל אותו שיר הנושא "50".
"הצליל המציל", השיר האחרון באלבום, הוא שיר שכתב אהוד מנור ז"ל לאחר שיחה עם פיטר, שבה סיפר לו על סבו המוזיקאי, המנצח והמעבד לסלו רוט, ששרד וניצח את זוועות השואה. פיטר הלחין, את העיבוד עשה עם סבו, והשיר יצא לראשונה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה לרגל יום הולדתו ה־100 של לסלו רוט, שביולי האחרון חגג 105. את האלבום, שהוא מקדיש לזכרו של חברו הטוב דן תורן ז"ל, ישיק רוט במופע להקה חגיגי בזאפה הרצליה ב־1.11, שבו יארח את גיא מזיג.
"אני עובד על האלבום כבר ארבע שנים. אני לוקח את הזמן בקטע הזה, ואני באמת מתייחס לזה מאוד בחרדת קודש. לוקח לי זמן להחליט שכל שיר ראוי", הוא מספר, "בגיל 50 יש לך הרבה זמן להסתכל אחורה, ויש דברים שקורים עם הזמן כמו שפתאום משקפיים נהיו פריט שאני לא מסוגל לזוז בלעדיו, כשעד לפני שלוש שנים ראיתי מה כתוב על כל שלט בכביש", הוא צוחק. "יש שגרת בדיקות חדשה שעושים בגיל 50, ובסוף, וזו באמת הקלישאה הכי גדולה, אנשים כותבים את החיים שלהם וזה מה שאני עושה".
בשיר "המחר שייך לצעירים" אתה שר "זה נכון מה שכולם אומרים, שהמחר שייך לצעירים? כאילו רק אתמול הייתי בן 20". עד כמה אתה מרגיש שקשה להיות רלוונטיים ככל שמתבגרים?
"זו שאלה טובה, כי השיר הספציפי הזה הוא באמת שיר שהזכיר לי את התקופה שהייתי בגיל 20, עוד לפני המחויבות של המשפחה, המשכנתא והילדים, כשאתה מבלה עד הלילה, וזה טריקי כי אני שואל אם זה נכון, יש סימן שאלה בסוף. כלומר, לא בטוח שזה נכון מה שכולם אומרים, כי אתה בנשמה שלך בסוף נשאר צעיר. אני, לפחות, מרגיש ככה".
בית של שני אמנים וזוגיות עם שחקנית (נטע גרטי) זה משהו שמאפשר לנפש להישאר צעירה יותר בקלות?
"אלה באמת מקצועות הכי לא מסודרים. עכשיו נטע בחזרות, אבל בעוד חודש פתאום היא יכולה להיות בבית כל היום ולצאת בערב להצגה, ואני יכול להיות כל היום בבית ולצאת בערב להופיע, ככה זה באמת מתנהל. זה מאתגר מבחינת ארגון לו"ז ומי אחראי על צהריים, אבל מבחינת שמירה על רעננות יכול להיות שזה טוב לזוגיות שלא חוזרים קבוע בחמש, ואולי זה תורם למשהו ביחסים. אין ספק שהתעסקות באמנות כנראה כן עושה טוב לעור הפנים, ואצלי לפחות לשיער", הוא צוחק. "אני רואה את זה על סבא שלי".
אפרופו סבא, גם לו יש חלק באלבום.
"את השיר הזה כתב אהוד מנור במיוחד לסבא שלי. הוא שלח לי את הטקסט ב־2006, בפקס, בכתב ידו, שיר שמספר על המוזיקה שהצילה את סבא שלי, וככה בעצם גם אני פה. סבא שלי הוא מוזיקאי שמנצח על תזמורות קלאסיות, וזה הציל אותו בשואה כשניגן לקציני אס.אס. לא ידעתי מה לעשות עם זה אז, פחות עניין אותי להתעסק בשואה, ובקורונה הטקסט הזה צץ והלחנתי אותו בשנייה. סבא שלי עשה עיבוד של כלי מיתר ואני סופר גאה בו, גם בחיבור עם סבא, שאני נעזר בו עד היום. הוא מוזיקאי מדהים".
חבר, אתה חסר
את האלבום הקדשת לחברך, דן תורן.
"לא יכולתי שלא. הוא היה חבר ואח ותמיד היה שם, בכל צומת מוזיקלי בחיים שלי. הוא באמת היה בכל מקום, בשירים, בדואט, היינו יחד בלהקת הזבובים, הפקתי לו אלבום, היינו כל הזמן תמיד קשורים ושזורים אחד בשני. אהבתי אותו אהבת נפש כבן אדם, ואני רק יכול להגיד שהוא היה אדם שתמיד עזר לכל אחד. הוא הלך מהר ומוקדם מדי, והוא כל כך חסר לי".
עד כמה אתה מרגיש בשנתיים האחרונות את המשמעות החדשה שהמוזיקה מקבלת?
"האמנים תמיד בראש לצאת ולהתנדב ולתת, המון גם מתנדבים בסתר ולא יוצאים עם צוות צילום, וזה ראוי להערכה. מאז 7 באוקטובר גם אני בהלוויות, מבקר חיילים, מפונים, פצועים, אני מקבל תגובות מאנשים כמה השירים גורמים להם להתפרק, מזכירים להם אנשים. הם מזדהים עם המילים, טקסטים מקבלים משמעות חדשה, והם חזקים היום יותר מתמיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו