ריק דייוויס, מייסד וסולן להקת "סופרטראמפ" ומי שעמד מאחורי הצליל המיוחד שלהם והפך אותה לאחת הלהקות הגדולות של שנות ה־70 וה־80, הלך לעולמו בגיל 81. דייוויס מת בביתו שבלונג איילנד ביום שבת לאחר מחלה ממושכת, כך הודיעה היום (שני) הלהקה באתר הרשמי שלה.
דייוויס, שנולד בסווינדון שבבריטניה ב־1944, נמשך למוזיקה כבר מילדות. תחילה ניגן בתופים, אך במהרה עבר אל הקלידים והתמקצע בנגינה על הוורליצר (קלידים חשמליים), דבר שהפך לסימן ההיכר של סופרטראמפ. ב־1969 פרסם מודעה במגזין Melody Maker בחיפוש אחר נגנים, אליה נענה רוג’ר הודג’סון. השניים הקימו את הלהקה, שבתחילה נקראה Daddy ולבסוף קיבלה את השם סופרטרמפ.
דייוויס נחשב לאחד מחלוצי הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה־70, כשהוביל את סופרטרמפ באלבומים המורכבים מוזיקלית בתחילת הדרך - Crime of the Century (1974), Crisis? What Crisis? (1975) ו-Even in the Quietest Moments… (1977) - ועד ללהיטים שהביאו את הלהקה למיינסטרים. השיא הגיע ב־1979 עם Breakfast in America, מאלבומי הרוק הנמכרים בהיסטוריה עם למעלה מ־30 מיליון עותקים, ובו קלאסיקות כמו “The Logical Song”, “Take the Long Way Home” ו-“Goodbye Stranger”.
הדיאלוג הקולי בין הבריטון המחוספס של דייוויס לטנור הגבוה של הודג’סון היה חותם ייחודי בשירים מסוימים כמו “Goodbye Stranger” או “My Kind of Lady”.
לאחר עזיבתו של הודג’סון ב־1983 לקריירת סולו, הפך דייוויס לסולן המוביל היחיד של סופרטרמפ. האלבומים המאוחרים יותר, בהם …Famous Last Words… (1982), Brother Where You Bound (1985), Free as a Bird (1987), Some Things Never Change (1997) ו-Slow Motion (2002), המשיכו לשאת את החזון המוזיקלי שלו, גם אם כבר לא זכו להצלחה המסחררת שהלהקה הכירה. לצד פעילותו עם הלהקה, השתתף גם בפרויקטים אחרים, בהם אלבום של Chick Churchill ב־1973 יחד עם הודג’סון, Cozy Powell ואמנים נוספים.
ב־2015 אובחן דייוויס כחולה במיאלומה נפוצה, סוג של סרטן הדם, מה שאילץ אותו לבטל איחוד מתוכנן של הלהקה. למרות המחלה, הוא המשיך להופיע תחת ההרכב Ricky and the Rockets ושמר על קשר עם הקהל. בהודעת הלהקה לאחר מותו נכתב: "זכינו להכיר אותו ולנגן איתו במשך יותר מ־50 שנה. קולו, נגינתו והחום שלו ימשיכו ללוות אותנו תמיד".
דייוויס הותיר אחריו את רעייתו סו, מנהלת הלהקה מאז 1984, וקטלוג עצום של שירים שהפכו לפס הקול של דורות. שירים מחוספסים כמו “Bloody Well Right”, דרך העדינות ב-“My Kind of Lady”, ועד האופטימיות של “Give a Little Bit״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו