"היתה לי הופעה ביום ההלוויה - ופשוט נחנקתי על הבמה"

בשנת 1977עוזי חיטמןכתב, הלחין וביצע את השיר "רציתי שתדע", שהפך לאחד משירי הילדים הבולטים במוזיקה העברית, ושנכלל באלבומו השני של חיטמן "נולדתי לשלום". למרות עשרות השנים שחלפו מאז - נדמה שאין רלוונטי ממנו היום, בתקופה שבה הכמיהה לשקט ולשלום והדאגה לילדים הן חלק מההווי היומיומי שלנו.

כעת השיר מקבל חיים חדשים: בשבוע הבא (8 בספטמבר) הוא ייצא בעיבוד חדש ומקורי של אחיינו של חיטמן, המוזיקאיאוהד חיטמן, בהפקתו המשותפת עם תום גולדשטיין.

"אני שר את השירים של עוזי כבר חמש שנים, מאז שיצא המופע 'חיטמן שר חיטמן' בפסטיבל הפסנתר", מספר חיטמן. "במשך שנים נמנעתי מלשיר שירים שלו, כי כמיטב הקלישאה, אני רוצה להצליח ולהיכשל בזכות עצמי. רק היום, כשאני בטוח במקום שלי, אין לי בעיה להודות שזה מדהים, ושזו זכות גדולה להיות אחיינו. השירים שלו הם באמת יוצאי דופן".

ומה גרם לך להוציא דווקא את השיר הזה?

"לפני כשנתיים התחלנו גרסה של המופע לילדים, 'חיטמן שר חיטמן לילדים ולכל המשפחה' (יום שבת 13 בספטמבר ב'הדוב הירוק' בפארק האקולוגי בהוד השרון), ומעל כולם בלט 'רציתי שתדע', שיר שתמיד הרגשתי שאנשים שרים אותו כשירה בציבור, אבל לא קולטים את המסר העמוק שלו, שהוא תפילה בגובה העיניים של הילדים.

"הרבה שירי ילדים של עוזי הבנתי רק כשהפכתי להיות אבא בעצמי, כמו 'רציתי שתדע', או למשל 'ילד אתה שואל'. לילדים יש תפילות, ולצערי השיר הזה קיבל בוסט חזק אחרי 7 באוקטובר. זה התחיל מזה שהתחלתי להופיע למפונים, למשפחות ולחיילים, וראיתי שאנשים מתרגשים ממנו. מצד אחד הוא מדבר על החלומות, ומהצד השני על ההתפכחות מהם.

"שרתי את השיר הזה בהמון עצרות של חטופים. משפחת ביבס הם קרובי משפחה רחוקים של בן זוגי, רן, ושרתי אותו לא מעט באירועים של המשפחה, בימי הולדת, כשציינו שנה שלהם בשבי... היה לי הכי קשה לשיר את השיר הזה כשהיתה לי הופעה ביום שבו הם נקברו. אחרי שנה וחצי שבהן שרתי את השיר לכבודם בעצרות, מזכיר ומהדהד את המסר שלהם, היתה לי הופעה ביום ההלוויה - ופשוט נחנקתי על הבמה. זו היתה אולי אחת ההופעות הכי קשות שהיו לי בחיים.

"הרבה שנים לא הוצאתי סינגל. בשנים האחרונות אני מתמקד בכל מה שקשור למחזות הזמר, ומשהו אצלי בער עם השיר הזה. אז למרות שזה לא הגיוני אחרי שתיקה של כמה שנים להוציא סינגל שהוא בעצם קאבר - הרגשתי שאני חייב לעשות את זה. דווקא עכשיו, כמעט 50 שנה אחרי שיצא לאור, להדהד אותו בתחילת השנה החדשה, ואוטוטו שוב 7 באוקטובר".

האם בשנתיים האחרונות קיבלת תובנות חדשות על המשמעות של המוזיקה ושל האמנות? על תפקידם של האמנים?

"ליצור בשנתיים האלה היה דבר מאוד קשה, אני מודה. קשה לקום בבוקר ושיהיה מצב רוח לשבת, לכתוב וליצור. הרבה פעמים נתקעתי. אבל גם הבנתי שלנו, האמנים, יש כמה מתנות - והמוזיקה היא אחת מהן, והיא קודם כל מרפאת. אני רואה שכשאני שר לאנשים, אני מבריא אחרים וגם מבריא את עצמי. אני מתגבר על החרדות שיש לי.

"בתחילת המלחמה הייתי לוקח את הילדים שיתארחו על הבמה איתי, כדי לשמח אחרים, למרות שזה יותר עזר לנו ואנחנו בעצמנו הבראנו מזה. יש גם את היכולת להיכנס למעין בועה, ליצירה של מוזיקה. הרבה פעמים אני קולט את עצמי פשוט כותב, ולו רק כדי להיות חזק יותר ולרפא את עצמי.

"אני גם מרגיש שליחות כמורה. אני יושב עם סטודנטים ב'רימון' או עם סטודנטים פרטיים, אנשים שחוזרים מהמלחמה ומהמילואים, ואני מנתח איתם את המחזמר הזה וההוא. זו שליחות, זה באמת מרפא".

"מנסה לשבור גבולות"

בשנה שעברה עלה בהבימה המחזמר שלך "השנה היפה בחיי". כבר יש לך מחשבות על המחזמר הבא?

"כן. במקצוע שלנו זה לאו דווקא שעכשיו אני כותב את השיר הבא או את המחזמר הבא, אלא שפשוט עובדים על פרויקטים לרוחב. אני עובד על כמה פרויקטים במקביל. לאחרונה סיימתי סדנה מוזיקלית ב'בית צבי' על יצירה שקוראים לה 'מכורים', שבו אני מנסה לשבור גבולות וליצור משהו שעוד לא עשו בישראל.

"לראשונה בחיי אני מבין שאני לא שתי האישיויות שכל הזמן חשבתי שאני - אוהד של האלבומים ואוהד התיאטרלי של מחזות הזמר. התחלתי לעבוד על אלבום חדש שהוא הכי תיאטרלי, הכי קברטי, וזה יהיה סימפוני וגדול. זה מאוד מרגש אותי".