סליפנוט, להקת הנו-מטאל מאיווה, מתקרבת להשלמת עסקה גדולה שבה תמכור חלק מתמלוגי המוזיקה שלה לחברת השקעות אמריקאית בשם HarbourView Equity Partners תמורת סכום מדווח של כ-120 מיליון דולר.
זו לא עסקת תקליטים רגילה, אלא עסקה שבה חברה שמחזיקה זכויות והכנסות של אמנים ידועים כמו וויז קליפה, פליטווד מק ונלי רוכשת חלק מההכנסות העתידיות שמגיעות מהמוזיקה הישנה של סליפנוט.
אז מה בדיוק נכלל בעסקה?
חשוב להבהיר - HarbourView לא רוכשת את הבעלות על השירים עצמם או ההקלטות - אלה נשארים בבעלות Warner Music Group שברשותה הקטלוג של סליפנוט דרך רכישת הלייבל Roadrunner Records ב-2007.
כמו כן, החברה לא תקבל רווחים מהתוכן החדש שסליפנוט תוציא בעתיד. מה ש-HarbourView רוכשת, הלכה למעשה, הוא הזכות לקבל תמלוגים מהשמעות, מכירות ושימושים אחרים במוזיקה שכבר שוחררה. במילים אחרות: בכל פעם שמישהו מאזין לשיר כמו "Wait and Bleed", צופה בקליפ או קונה את המוזיקה שלהם, חלק מהכסף מגיע ל-HarbourView במקום לחברים שמכרו את החלק שלהם.
למה הסכום כה משמעותי?
סליפנוט נוסדה ב-1995 בעיר דה-מויין שבאיווה ומורכבת מתשעה חברים הממספרים את עצמם, עוטים מסכות ולובשים סרבלי עבודה זהים כדי ליצור זהות קבוצתית ומסתורית. המסכות נועדו גם למנוע תחרות בין חברי הלהקה ולהתמקד במוזיקה ובאנרגיה המשותפת.
הם התפרסמו בזכות הסגנון הייחודי הזה, לצד מוזיקה אגרסיבית ומורכבת שהביאה שילוב של מטאל כבד ונו-מטאל. לאורך השנים הלהקה הייתה מעורבת בכמה שערורויות, כולל הופעות פרובוקטיביות (צלילות מסוכנות מגובה לתוך הקהל והצתות של עצמם), עימותים עם תעשיית המוזיקה ואתגרים פנימיים שהובילו לשינויים בהרכב ולתחלופה של חברים.
למרות השינויים בהרכב, סליפנוט הוציאה שמונה אלבומי אולפן. לאורך השנים הלהקה מכרה יותר מ-14.6 מיליון אלבומים בארצות הברית, עם יותר מ-6.8 מיליארד השמעות סטרימינג בלבד בארה"ב, ומתוך כך 15.7 מיליארד השמעות ברחבי העולם.
מדי שנה מצטרפים מאות אלפי אלבומים שנמכרים ועוד מיליארדי השמעות, מה שמייצר הכנסות שנעות בין 15 ל-20 מיליון דולר בשנה - החלק שהועמד למכירה לעסקה מוערך בין 6 ל-9 מיליון דולר בשנה.
חשוב לציין שלפי הדיווחים לא כל חברי הלהקה מוכרים את הזכויות שלהם, וככל הנראה יש חברים ששומרים על הבעלות, מה שבפועל אומר כי HarbourView תקבל רק את החלקים שמכרו לה ולכן ההכנסה השנתית בפועל שהחברה תקבל נמוכה מהסכום המקסימלי כי לא כולם הסכימו למכור את כל הזכויות שלהם. בהתאם לכך, ההערכות מדברות על הכנסה אמיתית של כ-6 עד 7 מיליון דולר לשנה במקום 8.9 מיליון, כשמשמעות הדבר היא שמכפיל ההכנסות שלהם גבוה יותר ביחס לסכום העסקה.
אז למה דווקא עכשיו?
העסקה מגיעה בזמן שבו סליפנוט נמצאת בתקופה פעילה במיוחד. הלהקה השלימה סיבוב הופעות מוצלח בארצות הברית ובאירופה, וב-5 בספטמבר תשיק מהדורה מיוחדת של אלבומה הראשון.
עסקת מכירת קטלוג הזכויות של סליפנוט מצטרפת לשורה של עסקאות בולטות של אמנים מפורסמים שהרוויחו בשנים האחרונות סכומים גדולים במכירת זכויותיהם. בין הדוגמאות המפורסמות ניתן למנות את בוב דילן, שמכר את קטלוג השירים המלא שלו ליוניברסל מיוזיק תמורת סכום שהוערך בכ-300 מיליון דולר, וניל יאנג, שמכר 50% מהקטלוג שלו לחברת Hipgnosis תמורת כ-150 מיליון דולר.
גם אמנים כמו דיוויד גואטה עם עסקה של כ-100 מיליון דולר ופול סיימון, שדיווח על מכירת קטלוג בשווי מאות מיליוני דולרים, מצטרפים לרשימה זו. להקות כמו רד הוט צ'ילי פפרז הציעו קטלוגים בשווי של מאות מיליוני דולרים, ברוס ספרינגסטין מכר לסוני את הקטלוג שלו תמורת 550 מיליון דולר, סטינג מכר קטלוג בסביבות 300 מיליון דולר, ומי שהחזיקו בזכויות לקטלוג המוזיקלי של הזמר המנוח דיוויד בואי מכרו אותו לוורנר תמורת 250 מיליון דולר.
מכירת קטלוגים אלה כוללת בדרך כלל זכויות תמלוגים על שירים ויצירות שפורסמו בעבר בלבד, בדומה לעסקה של סליפנוט, ומדגימות את החשיבות והערך הכלכלי שבקטלוגים מוזיקליים מוצלחים בעידן הסטרימינג.
העסקה של סליפנוט מדגישה את המשקל ההולך וגדל של קטלוגים בז'אנרים כמו המטאל, שבהם עסקאות כאלה הן נדירות יחסית אך נושאות פוטנציאל כלכלי גבוה.