"בן הזוג שלי שמע אותי שרה באמצע הלילה בעזה - וקיבל ממני חיבוק"

בזמן שהיא עובדת על אלבום חדש המשלב שירים שעוסקים במציאות שלנו, וכשהחיים עצמם גררו גם בעל במילואים וילדים קטנים שצריך לתווך להם את המצב, אל סיון טלמור הגיע שיר חדש שגרם לה לעצור הכל. השיר "היונה", שיצא בשבוע שעבר, מנסה לספק קצת תקווה ונחמה בימים העצובים שעוברים על כולנו (מילים ולחן: טלמור, הפקה מוזיקלית: עמרי אמדו).

"אני עובדת על האלבום הזה כבר שנתיים, עוד מלפני המלחמה, ואז הגיע 7 באוקטובר וצפו דברים נוספים", היא מספרת בראיון ל"ישראל היום". "האיש שלי הלך למילואים. הוא בצנחנים, הוא עשה כבר 140 ימי מילואים בשלושה סבבים, ויש לו עוד סבב בספטמבר.

"בדצמבר האחרון מצאתי את עצמי מסתובבת עם מועקה ועם עצב פנימי, בלבול ותסכול. הוצאתי גיטרה והרגשתי שהשיר הזה כאילו הגיע אלי ברוח. יש שירים שצריך לקרוע את התחת עליהם, לשייף ולעבוד ולשנות, ויש שירים שאם אני מספיק קשובה - אני פשוט תופסת אותם ברוח. השיר הזה הגיע אלי כמעט במלואו, מילים ולחן. התישבתי עם הגיטרה, וזהו. למחרת אמרתי לעמרי 'אנחנו צריכים לעצור את כל העבודה על האלבום, כי יש שיר חדש שהגיע אלי והוא צריך לצאת'".

הבנת למה הוא הגיע אלייך דווקא באותו הרגע?

"אנחנו חיים את היום־יום במדינה עם כל כך הרבה כאב, ונראה לי שאנחנו אוספים את העצבות והיא מתיישבת עלינו, בכל יום עוד שכבה, לאט־לאט מכסה אותנו. הרגשתי שכבד לי מדי, שאני צריכה משהו שייתן לי תקווה ממקום אחר, מעומק אחר. אני חושבת שזה הגיע מהמקום הזה. בשנתיים האחרונות כל אחד מאיתנו מסתובב עם תיק עצבות משלו, וגם אני הרגשתי שאני במערבולת של תסכול - ופתאום הסתובב סביבי השיר הזה, והייתי מספיק קשובה כדי לתפוס אותו".

עד כמה הרגשת בשנתיים האחרונות את היכולת לספק לאנשים נחמה דרך המוזיקה?

"האיש שלי התגייס ב־7 באוקטובר, כי הוא הרגיש שהוא חייב ללכת ולתת מעצמו, ואני נשארתי עם שני הבנים (8 וחצי ו־6 וחצי). ב־48 השעות הראשונות דאגתי ושמרתי על הבועה שלהם, שהם לא יידעו כלום ולא יהיו מחוברים, אבל ב־9 באוקטובר הבנתי שאם אני לא יוצאת לשיר למישהו - אני הולכת לאבד את זה.

"התקשרתי לאחי, דניאל, שהוא גם מוזיקאי מהמם, ולחברתי המוזיקאית איה זהבי פייגלין, שהיא אחותי בלב, ואמרתי להם 'אני חייבת לשיר, בואו נעשה משהו'. באותו היום התחילו להגיע כל מיני בקשות, והגענו לקיבוץ שדות ים, שם היו אנשי קיבוץ זיקים.

"באנו עם שלוש גיטרות, וכשהגענו הגיעה איתנו קבוצה של שחקנים מהתוכנית 'כראמל', שכל הילדים נורא התרגשו והלכו להצטלם איתם. ההורים שלהם באו לשבת איתנו במעגל, התחלנו לנגן ולשיר, ומהר מאוד החבר'ה של התוכנית הצטרפו ונהיה מעגל גדול. מה שחיבר את כולם היה המוזיקה.

"לאחר שהשחקנית שני קליין פנתה אלי, המשכנו להסתובב קבוצה של שחקנים ומוזיקאים ועברנו בין המלונות של המפונים: קודם נכנסים השחקנים וכולם מצטלמים איתם, ואנחנו הולכים לארגן את הבמה ואז נהיית מעין שירה בציבור. אחרי כמה הופעות כאלה קראנו לזה 'בריגדת האהבה'. הופענו לחיילים ולמפונים מהצפון ועד הדרום. זה נהיה דבר מטורף".

"קיבל ממני חיבוק"

כשהיא מדברת על האיש שלה בעיניים נוצצות, טלמור נזכרת בסיפור מרגש נוסף, שנדמה שיכול להתקיים רק אצלנו. "אחרי שהוא נכנס לעזה, הייתי מקבלת מהרס"פ הודעות ווטסאפ כמו 'כוחותינו עברו את הלילה בשלום, הכל כשורה'. עשרה ימים אחרי שהוא נכנס לעזה, קיבלתי הודעת תמונה ובה מכתב מבעלי, והסבר שאני יכולה לכתוב מכתב בחזרה והם ידפיסו אותו בארץ ויכניסו אותו לעזה.

"התחלנו להתכתב דרך הווטסאפ של הרס"פ. הילדים שלחו לו ציורים. יום אחד הוא סיפר לי סיפור משוגע, כמו בסרטים הקיטשיים ביותר: 'הלילות בעזה הכי חשוכים, לא רואים כלום, ולפעמים אתה גם לא בטוח מה המציאות ומה הדמיון', הוא כתב לי.

"'יום אחד, כמה דקות לפני 3:00 בבוקר, פתאום שמעתי אותך. חשבתי שאני מדמיין. הסתיימה השמירה שלי, הורדתי את אמצעי ראיית הלילה, ניסיתי להתרגל לחושך, ואני שומע אותך באוזניים שלי. כשהגעתי למקום שבו ישנו קלטתי שם טרנזיסטור קטן שהיה פתוח על רשת ג', ובמקרה שידרו את 'חוף' - השיר שכתבת לי ליום הולדת 40'. הוא כתב לי שהוא הרגיש שזה הרגע הכי ספרותי ויפה בעולם, ושהוא קיבל ממני חיבוק".

השיר החדש ייכנס לאלבום?

"בטח. יהיו באלבום שירים שמדברים על המלחמה, שירים שכתבתי ממש עכשיו כשהאיש שלי לא היה איתי, וגם שירים מלפני המלחמה שמקבלים היום רובד אחר".