מיק ג'אגר, האחד והיחיד, סולן ה"רולינג סטונס" שסקס־אפיל ורוקנרול נוטפים ממנו, מציין היום (שבת) את יום הולדתו ה־82 - ולפי התיעודים, הוא חגג אמש - ובגדול.
ג'אגר הוא לא רק סמל של דור - הוא מחלוצי הרוקנרול כפי שאנחנו מכירים אותו. יותר מ־60 שנה שהוא עומד בפרונט של אחת הלהקות החשובות בהיסטוריה, עם שירים שנכנסו עמוק לתוך הדם: מ־"Satisfaction" שהפך להמנון, דרך “Jumpin’ Jack Flash”, “Sympathy for the Devil” ו־"Street Fighting Man", ועד בלדות כמו "Angie", “Wild Horses” ו־“Waiting on a Friend” - ג’אגר לא רק שר רוקנרול, הוא רוקנרול.
הוא עדיין זז (כמו ג'אגר), רץ על הבמה, נופל על ברכיים, מזיע ומחייך עם שפתיים ענקיות. גם בגיל 82, הקהל בטירוף שהוא על הבמה. כמו שכתב פעם: “It’s only rock ’n’ roll - but I like it”.
אמש, בלב לונדון, הוא חגג את יום הולדתו במסיבה פרטית באחד המועדונים הכי מדוברים בעיר - The Rex Rooms, שבבעלות השחקן ג'ייסון מומואה. לצד בני משפחתו, נראו במקום חבריו הקרובים ובהם גיטריסט הסטונס רוני ווד, השחקן היהודי סשה ברון כהן, הקומיקאי ג’ימי קאר, מעצבת האופנה דפני גינס ואורחים נוספים מהמילייה היצירתי שסובב את ג’אגר גם בשנים האחרונות.
הסולן האגדי הגיע בלבוש לבן עם ז'קט מנוקד, כשהוא מחזיק ידיים עם זוגתו מזה עשור, הבלרינה מלני המריק.
ובמקרה כמעט סוריאליסטי, בדיוק באותו ערב - ובאותו מתחם - התקיימה גם מסיבת האפטר־פארטי של הופעת האיחוד של אואזיס, שהופיעה בלונדון בפעם הראשונה אחרי 16 שנה. בני משפחת גלאגר, ובהם ג’ין ולנון, הגיעו לחגוג את הרגע ההיסטורי שלהם, אולי מבלי לדעת שמעבר לדלת חוגג האיש הענק הזה.
שני דורות של רוק בריטי - זה שהתחיל באולמות מיוזעים בשנות השישים, וזה שהתפוצץ בין הרחובות של מנצ'סטר בניינטיז - חגגו באותו לילה, באותו מקום, באותה אנגליה. ההבדל? רק אחד מהם שורד את זה כבר 60 שנה - ולא נראה שהוא מתכוון לעצור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו