לכל החולמים, לכל הדומעים: השירים הגדולים ביותר של אוזי אוסבורן

עולם המטאל מבכה מאז אמש (שלישי) את מותו של אוזי אוסבורן, הזמר שכונה "נסיך האופל" ואחת הדמויות האגדיות והחשובות בהיסטוריה של המטאל והרוק הכבד - ז'אנר שאוזי נחשב לאחד ממייסדיו. אבל אוזי אוסבורן לא היה רק סמל לטירוף ודיסטורשן עז. הוא גם היה מספר סיפורים, נביא אפל, ליצן עצוב ואייקון שלפעמים המוזיקה שייצר תפסה מקום משני לדמות המיתית שהיה.

שיריו שיקפו את הלך הרוח של דור שלם שגדל בין המלחמה הקרה לבין לעלייתה של MTV,  בין הרס עצמי לתקווה קלושה. לרגל מותו של אחד האייקונים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה, חזרנו לכמה משיריו הגדולים והזכורים ביותר. כאלה שמוכיחים שהרבה לפני מור"ק העטלף שנשך בהופעה או סדרת הריאליטי בכיכובה של משפחתו, אוזי היה מוזיקאי וליריקן נדיר, מיוחד ובלי ניתן להעתקה.

War Pigs (1970) עם בלאק סאבאת'

לא רק שמדובר באחד השירים הגדולים בתולדות המטאל, זו גם אחת ההצהרות הפוליטיות הנועזות שסיפק הז'אנר בזמנו. הוא נכתב בסוף שנות ה-60', בעיצומה של מלחמת וייטנאם, אך המסר שלו חוצה תקופות, מדינות ומלחמות. אוזי והלהקה התגוררו באותה תקופה באסטון, שכונת פועלים קודרת בבירמינגהם, אנגליה - מוקפת במפעלי נשק ומובטלים ממורמרים. התחושה הכללית אז הייתה כזו של ניכור מצד הממשלה, הצבא והאליטות, והשיר נכתב כתשובה ישירה לאבסורד שהוא שליחתם של חיילים צעירים להילחם במלחמות שאחרים יוזמים ונהנים מתוצאותיהן.

Iron Man (1971), עם בלק סאבאת'

שיר שנכתב אודות אדם השב מהעתיד ומגלה שההוא הפך למפלצת. ריף הגיטרה הכבד של טוני איומי מלווה את קולו של אוזי, ששר את "איש הברזל" אילו הוא עצמו אותו יצור טרגי אפוף זעם. מגזין "רולינג סטון" מנה אותו באחת מרשימות "השירים הגדולים בכל הזמנים" שהוא לעתים מפרסם, ולא בכדי.

Paranoid (1971), עם בלק סאבאת'

שיר שנכתב במקור כ"פילר" - לא יותר ממילוי זמן באלבום שיוצריו חשבו שירים אחרים בו ראויים יותר. הוא אמנם נוצר תוך חצי שעה, אבל זה לא מנע ממנו להפוך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה. מילותיו משקפות, לא תאמינו, תחושות דיכאון ופרנויה והוא השפיע על תת-ז'אנרים שלמים ברוק, כמו פאנק והארדקור.

Crazy Train (1980)

ריף הפתיחה של רכבת הטירוף הפך לאייקוני, בעיקר בזכות רנדי רודס, הגיטריסט האגדי שהצטרף לאוזי ושהביא איתו סגנון חדשני: שילוב של קלאסיקה אירופאית עם מטאל בריטי. המילים נכתבו בתקופה של מתחים גרעיניים בין ארה"ב לברית המועצות, עם שורות  בסגנון "Millions of  people living as foes שמתאורות, ובטח לא בפעם האחרונה בקריירה של אוזי, פרנויה קיומית. השיר הפך לסמל של התחדשות, הן אישית והן מוזיקלית, כשאוזי מוכיח שהוא לא רק שרד את הפרידה מסאבאת', הוא גם פרח בלעדיהם.

Mr. Crowley (1980)

שיר ששמו הוא מחווה לקוסם הבריטי אליסטר קראולי, דמות שנויה במחלוקת בתולדות המיסטיקה המודרנית. השיר נכתב לאחר שאוזי נתקל בספר אודותיו בביתו של חבר. אוסבורן סיפר שכתב את מילותיו במהרה וכיאה לשמו, חש שמדובר ביצירה שיש בה "מעבר לאנושי". הסולו של רנדי רודס נחשב ע"י רבים לאחד הטובים בהיסטוריה של הגיטרה החשמלית. קטע הפתיחה של השיר כולל סולו אורגן דרמטי, מסוג הקטעים שיכולים להיחשב קלאסיים אפילו מחוץ לגבולות המטאל.

Diary of a Madman (1981)

יצירה סמי-תיאטרלית, עם השפעות סימפוניות שכוללות כלי מיתר ועיבודים שנשמעים כמו פסקול לסרט אימה גותי. רנדי רודס התנסה כאן בשיטות הלחנה קלאסיות שנלמדו מאמו, מורה לפסנתר קלאסי. מילותיו, מי חשב, עוסקות בהתפוררות מנטלית ומבנהו הלא סטנדרטי הופך אותו לשיר מורכב מבחינה מוזיקלית, כשהוא נחשב לפסגת שיתוף הפעולה של אוזי ורנדי, טרם מותו של האחרון בתאונת מטוס טראגית רק שנה לאחר מכן.

Bark at the Moon (1983)

הסינגל הראשון שהוציא הזמר אחרי התאוששות מהתמוטטות נפשית וניסיון רצח של אשתו. השיר והקליפ נוצרו מתוך ההבנה של אוזי כי הפך למעין יצור שנתפס במדיה כמפלצת של רוקנ'רול. ג'ייק אי. לי, גיטריסט צעיר שהחליף את רנדי רודס לאחר מותו, הפגיש את אוסבורן עם סאונד חדש וקצב מהיר יותר, ובקליפ נראה נסיך האופל כשהוא מגלם איש זאב – מילולית ומטאפורית, כשהמסר התכתב עם התדמית שנוצרה לו ועל פחד של חלקים בציבור ממנו באותו שלב.

No More Tears (1991)

שיר שנכתב בעקבות קונספט שהגה אוזי אודות "רוצח סדרתי שבוכה על הקורבנות שלו". מדובר בבלדה גרנדיוזית למדי שאורכה כמעט שמונה דקות. חרף אורכה היא זכתה לזמן מסך מכובד למדי בערוץ MTV של תחילת שנות ה-90', בקליפ ששווה צפייה גם היום.

Mama, I’m Coming Home (1991)

מבלדות האהבה המעטות שכתב אוזי, וזו מוקדשת כמובן לרעייתו ולשותפתו לפשע במשך עשורים רבים, שרון. מילותיו, שנכתבו יחד עם אגדת מטאל נוספת שהלכה לעולמה, סולן להקת מוטרוהד – לני קילימיסטר, עוסקות בסנטימנטים כמו חרטה, תשישות וגעגוע הביתה. זאק ויילד מנגן גיטרה אקוסטית רכה שמלווה את קולו החלש והפגיע של אוזי. עד היום זהו אחד משירי החתונות הכי פופולריים בקרב חובבי הז'אנר.

Dreamer (2001)

הדבר הכי קרוב שייצר אוזי לשיר ילדים בא בדמות "חולם", שיר אודות תקווה לעולם טוב יותר, נטול שנאה והרס - דבר שאוזי לא זכה לחוות בחייו שלו, שמסתיימים בתקופה איומה בהחלט עבור עולם שלם. כשהוא כתוב בהשראת “Imagine” של ג'ון לנון, השיר מתייחס למשבר האקלים ולמחיר שהאנושות משלמת על תאוות בצע. הוא מלווה בצלילי פסנתר רך ובהפקה נעימה ולא אופיינית, עבור מי שזוהה כל הקריירה עם צליל כבד יותר. בעשור האחרון הפך השיר למעין המנון פרידה בהופעות, כשאוזי שר אותו לאט, מביט בקהל, ומוריד את הראש - כפי שעשה אתמול בפעם האחרונה.