גיא ויהל מוציאים אלבום חדש: "מי שנשארים בישראל משלמים את המחיר של לחיות כאן"

חלפו כבר שבע שנים מאז האלבום האחרון של הצמד גיא ויהל, והיום (שלישי) הם משחררים סנונית ראשונה מאלבום חדש ומסקרן בשם "שורשים/כנפיים".

את הסינגל הראשון, "קופנגן", הם כתבו בהשראת שיחות הסלון בין החברים שחלקם בחרו לעלות על מטוס ולעבור למקום שבו אזעקות, חרדות ופחדים הם לא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם. בראיון זוגי ל"ישראל היום" מספרים השניים על המסע המשותף ועל התפקיד שהמוזיקה ממלאת בחייהם.

"בכל מיני שיחות עם חברים שמענו שחברים של חברים עזבו, מקימים קהילה בקופנגן, אבל בעצם פה קופנגן זה יותר כמילת קוד לדבר הזה, כמו שמלא אנשים רצו לעשות דרכון זר בפורטוגל. מין פנטזיה בעיקר אחרי 7 באוקטובר שאנשים חיפשו, מחשבה שבמקום אחר יהיה לי טוב יותר. זו התחושה שלנו ושל הרבה מסביבנו, שזה משהו שקורה, שיש אנשים שעוזבים ויש שנשארים פה ומשלמים את המחיר של לחיות כאן, מי יותר ומי פחות, אבל כולם בדבר הזה", הם מספרים. "אם יצא לך להיות בחו"ל בשנה וחצי האחרונות בחופשה ואת אומרת: וואו, איזה שקט יכול להיות לי, ומתגנבת מחשבה שאולי החיים שלי יכולים להיות ככה, ויש איזה משהו גם שמתביישים לדבר עליו, אבל קיים אצל כולם, ובסוף אנחנו מבינים שישראל זה הבית ופה השורשים שלנו, הבית שלנו ואנחנו רוצים לגדל פה את הילדים, אבל הדבר הזה זה משהו שקורה מסביב".

אתם חשבתם על עזיבה לקופנגן, או למקום אחר?

גיא: "אנחנו בעיקר שומעים על זה מחברים. יש לנו חברים של חברים שעשו את זה, אנחנו לא עושים זאת. בלילה, כשאזעקה מעירה אותנו ואנחנו רצים עם ילדים לממ"ד, אנחנו אומרים למה אנחנו מגדלים ילדים ככה, האם זה מגיע להם ולנו? אבל זה ברמת הפנטזיה הלא ממומשת, ברגעים שקשה, זה טבעי ואנושי".

האלבום הזה הולך להיות שונה מהיצירה הקודמת שלכם.

גיא: "נכון, לא הוצאנו אלבום שבע שנים, הוצאנו סינגלים ושירים, אבל הקורונה והמלחמה שיבשו את האלבום שהיה אמור לצאת, והפעם יצאנו למסע אמנותי אחר, לנסות למצוא את עצמנו כיום, מי אנחנו היום. הסאונד שלנו השתנה טיפה, זה עדיין מאוד אנחנו אבל יש משהו יותר פרש בגישה, ובכלל בכתיבה ובסאונד. יש למה לצפות. זה אלבום אחר מכל מה שעשינו ומאוד רלוונטי לתקופה ולאנשים שסביבנו".

יהל: "כמו קופנגן, שתופס איזה רגע שקיים כיום בחברה הישראלית, יש עוד הרבה רגעים כאלה גם בבית, או רגעים אישיים שלנו, וכאלה שאנחנו רואים בחוץ, מסביבנו, ומזה מורכב האלבום".

התחלתם לעבוד בסביבת עבודה יוצאת דופן.

גיא: "האלבום התחיל מזה שפטריק סבג המפיק הזמין אותנו לרדת לבית השנטי, יש לו שם אוטובוס שהוא הסב לאולפן קטן ויושב בתוך בית השנטי. אז ירדנו וישנו שם שלושה ימים ופשוט התנתקנו וכתבנו שירים, התרכזנו רק בלשפוך על הדף יצירה, הקלטנו סקיצות, ובסוף באלבום נכנס משם שיר אחד. את כל השאר עשינו לבד, כתבנו טקסטים עם צוק, הבסיסט שלנו, ויש יצירה משותפת באלבום, אז פטריק הוא זה שהניע את התהליך. 

הוא לא הפיק את כל האלבום, אבל הוא היה איתנו בהתחלה כשעשינו את המסע הזה למדבר ושם נולד הקסם".

יהל: "זו היתה נקודת הפתיחה של האלבום ומשם עבדנו כשנה".

המוזיקה קיבלה תפקידים נוספים במלחמה הזאת.

גיא: "7 באוקטובר תפס אותנו מאוד קרוב. הבן של המוזיקאי דוד אברמוב, די ג'יי דרוויש, לאור אברמוב, נרצח בנובה. אנחנו חברים קרובים של המשפחה, וזה תפס אותנו ממש קשה, וגם עשינו עליו שיר. כל אחד בעצם מכיר מישהו. במשך שנה וחצי הסתובבנו בבסיסים, הופענו בפני המון חיילים ומילואימניקים".

יהל: "להבדיל מהקורונה, אבל כמו בקורונה, ברגעים של משבר המוזיקה חוזרת למקום הטבעי שלה - לבוא עם גיטרות ולשיר ולתת לאנשים אסקפיזם ורגע להתקרקע. אני מרגיש שזה קרה במלחמה, והמון אמנים עשו זאת וזה היה מרגש. לקח לנו כמה חודשים להיכנס לאולפן, לאסוף את עצמנו ולעשות משהו, ועשינו את 'מחכים לאור' לזכרו של לאור".

יחד עם האישה

לרגל ט"ו באב יופיעו השניים ב־7 באוגוסט באמפי פארק תל אביב (גני יהושע) במופע חגיגי שבו יציינו עשור לאלבום "שמיים בוערים" ויארחו את מארינה מקסימיליאן.

גיא: "זכינו בכבוד לארח אותה, זה משהו שעשינו כמה פעמים אבל כבר המון זמן לא. לט"ו באב זה התבקש. זו הופעה חגיגית והכי גדולה שעשינו. ננגן שירים מהאלבום החדש ויהיו עוד אורחים".

בוא נודה שבהתחשב בזה שמארינה היא אשתך, חסכת על חגיגה רומנטית בט"ו באב והזמנת אותה למופע.

גיא: "בדיוק, אם אפשר להרוויח פעמיים - למה לא? גם דייט וגם הופעה".