לפני שנה הלך לעולמו דן תורן – מוזיקאי, כותב, שחקן, מדבב, מגיש, ויוצר שלא הפסיק לזוז בין עולמות. הוא היה בן 63 במותו, והשאיר אחריו עשרות שירים שכתב או הלחין לאחרים, אלבומים משלו, סרטים, סדרות, הקלטות, הופעות, וזיכרון אחד בלתי נשכח של איש עם לב ענק ומילים מרגשות.
היום, מי שמחזיר את השם שלו לקדמת הבמה הוא הבן שלו, איתי.
במהלך השנה האחרונה, העלה איתי סדרת סרטונים בטיקטוק בשם “שירים שלא ידעתם שאבא שלי כתב”. כל סרטון נפתח בשיר מוכר – ואז מגיע הגילוי. בין השירים שהופיעו בסדרה: “מפנה מקום” של ברי סחרוף, “גידי” של שרון ליפשיץ, “את שרה ברדיו” של רמי קלינשטיין, שיר הנושא של הסדרה “הילדים מגבעת נפוליאון”, ועוד רבים וטובים.
“רוב האנשים פשוט לא ידעו שזה אבא שלי שכתב את השירים האלה,” מספר איתי. “התגובות היו מטורפות. מלא אנשים כתבו לי דברים מרגשים, וגם חברים של אבא שלחו הודעות. זה גרם לי להבין כמה זה חשוב".
אחד הסרטונים האישיים ביותר בסדרה מציג את הקליפ של “בך לא נוגע” של יהודית רביץ – שיר שדן תורן כתב. בתוך הקליפ מופיע איתי כתינוק בעגלה, כשאמו לצידו. גם יובל מנדלסון, אותו שייגעצ, אז בן 18 בלבד, מופיע שם. "זה תמיד הדהים אותי כמה כובעים הוא היה חובש. את השיר הזה הוא כתב והלחין, את הקליפ הוא ביים, ולאחרונה גיליתי שגם אני משתתף בקליפ הזה", הוא אומר.
בעקבות סדרת הסרטונים, קיבל איתי עשרות פניות מאנשים שאביו עבד איתם במהלך השנים על שירים. “הוא קרא לזה ‘מוסך השירים’, והוא היה המכונאי של הכתיבה", מספר איתי. “התרגשתי לשמוע מהם שעד היום הם זוכרים אותו לטובה ונותנים לו קרדיט ענק על החלק שלו ביצירות שלהם".
דן תורן כתב לאורך חייו לעשרות אמנים, הקים להקות רבות כמו שונרא, בלאגן, הזבובים ולואי מרשל, ועמד מאחורי שירים שזכו להשמעות בלי סוף – גם אם השם שלו לא תמיד היה בפרונט. לצד הקריירה המוזיקלית, שיחק בקולנוע ובטלוויזיה, דיבב דמויות שדור שלם גדל עליהן, הגיש תוכניות רדיו, לימד כתיבה, וחי את המוזיקה מבפנים החוצה.
אבל בבית – הוא היה פשוט אבא. “גרנו יחד שמונה שנים", מספר איתי. “קראנו אחד לשני ‘אחי’, שלחנו אחד לשני שירים, ניגנו, התייעצנו. הוא היה קם מוקדם, שוטף כלים, מבשל לנו – אוכל פשוט, מזין. תמיד עם מוזיקה ברקע".
“אבא לימד אותי להשתמש באומנות בתור תרפיה. כשהוא היה עצוב או לחוץ הוא היה כותב – למדתי ממנו לעשות בדיוק את אותו הדבר. בלי היצירה הייתי שוקע לדיכאון גדול. הוא היה החבר הכי טוב שלי".
“פעם צחקתי מאיך שאבא היה רוקד – גם על הבמה וגם סתם בחתונות ואירועים. עם השנים הבנתי שהגאונות היא לא לדעת לרקוד, אלא להיות נינוח בגוף שלך ולהרגיש ביטחון בצעדים שלך, גם אם זה נראה שאתה לא יודע מה אתה עושה. בסוף גם הבנתי שגם אני, בדיוק כמו אבא, לא יודע לרקוד".
ב־2021 הוציא איתי את אלבום הבכורה שלו באנגלית, בשם Good Manners. כשהבין שאביו חולה, התחיל לעבוד על שיר ראשון בעברית. “ניסיתי להספיק להוציא אותו לפני שאבא נפטר. זה לא הצליח, אבל הוא כן שמע את הסקיצה". מאז, איתי יוצר בעיקר בעברית – בעיקר ראפ, וכעת גם פופ אלטרנטיבי.
“לקראת הסוף שלו הבנתי שאין לי זמן לבזבז. אני כותב בעברית כבר כמה שנים למגירה. בשבעה כבר הבנתי שהמגירה הזאת חייבת להיפתח. התחלתי לעבוד על קליפ לסינגל הראשון בעברית ״אני״ תוך כדי השבעה, וככה נשארתי שפוי".
ולמרות הכל – יש זיכרון אחד שהוא לוקח איתו תמיד. “לפני שאבא אושפז הוא היה בבית, והשתדלתי להיות לצידו כמה שיותר. יצאתי מהחדר להביא לו כוס מים, והוא עצר אותי בדלת ואמר: ‘איתי, אם אתה חוזר מהמטבח ומגלה שמתתי בזמן הזה, תדע שעשיתי כל מה שרציתי לעשות, הגשמתי את כל החלומות שלי וחייתי את החיים מוקף בחברים ובמשפחה. אז תשמח בשבילי.’ זה אחד הדברים שהכי מחזקים אותי בימים קשים".
ב־11 ביוני הקרוב הוא יעלה לבמה בלבונטין 7 במופע מיוחד בשם ״בנשלדן – 2 דורות של מוזיקה״. בערב הזה, השירים של דן יפגשו את השירים של איתי – על אותה במה. “זה יהיה כואב ומרגש", הוא אומר. “אבל זה חשוב לי, וזאת הדרך שלי להתמודד ולהמשיך להזכיר את אבא שלי ואת המוזיקה שלו. תבואו. הלב שלי יהיה שם. צריך לחגוג את החיים שלו ביחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו