אוי ג'ניפר לופז, חובבת הזרקורים הבלתי נלאית, הדיווה שלא פגשה זרקור שהיא לא התאהבה בו. אבל בצפייה בה בטקס ה-AMA האחרון, היה קשה ולרגעים כואב להחליט אם היא עדיין רודפת אחרי האור או פשוט פוחדת מהחושך.
בגיל 55, הדיווה מ"ג'ני מהבלוק" עדיין לא יכולה לעמוד בפיתוי להשליך את עצמה לכותרות בניסיון נואש להישאר רלוונטית. התעלול שלה בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית (AMAs) של 2025, שכלל נשיקות עם רקדני הליווי שלה - גברים ונשים כאחד - במהלך מופע פתיחה קדחתני, גרם לאינטרנט לירות פנינים ביקורתיות וגלגולי עיניים במידה שווה.
לופז פתחה את המופע בפונטנבלו בלאס וגאס עם מופע ריקוד בן שש דקות שהיה סחרחורת של 23 להיטים - לא כולם שלה, שימו לב, אלא תערובת של להיטים מכוכבים כמו קנדריק לאמאר, בילי אייליש וצ'אפל רואן. המופע היה מסנוור ומנצנץ וכלל החלפות תלבושות מהירות ואת הסקסיות המתפרצת האופיינית של לופז, אבל הנשיקות - במיוחד זו עם רקדנית במהלך השיר "Lose Control" של טדי סווימס - היו אלו ששלחו את הרשת לסחרור.
"היא איבדה את זה", יילל משתמש אחד. "מביך", לעג אחר, והדיילי מייל הבריטי, בכובעו כאלוהי המוסר ושופט הטעם, הכריז ש"הנשיקה הלסבית" של לופז גרמה למעריצים להתכווץ ותייג אותה כ"נואשת".
עכשיו בואו - ב-2025, אישה שמנשקת אישה על הבמה זה לא בדיוק פריצת מחסומים תרבותיים. זה כבר כמעט נון-אישיו של ממש. אנחנו שני עשורים אחרי שמדונה נעלה שפתיים עם בריטני ספירס וכריסטינה אגילרה בטקס ה-VMA של 2003 - רגע שבשנים ההן הגדיר מחדש את הפרובוקציה הפופית לטוב ולרע.
אבל זה לא 2003 וג'יי לו היא לא מדונה. למחזר פרובוקציה עייפה כדי לייצר באזז מרגיש פחות כמו הצהרה נועזת ויותר כמו משבר גיל העמידה וניסיון נואש להישאר בתודעה בכל מחיר.
והנה הפרדוקס שהופך את כל המחזה הזה למדכא עוד יותר: בעידן שבו ייצוג להט"ב מנורמל ונחגג, הפעלול של לופז הצליח להרגיש גם לגמרי לא ראוי לציון וגם נטול טעם לחלוטין בו זמנית. זה הגרוע מכל העולמות: מאוחר מדי כדי להיות אמיץ, מחושב מדי כדי להיות אותנטי.
המופע של לופז לא עסק בחדשנות אמנותית או בדחיפת גבולות; הוא עסק בשמירה על רלוונטיות בתעשייה שסוגדת לנעורים ומשליכה את הדור ה"זקן" מהר יותר משאפשר לומר "טרנד טיקטוק".
בגיל 55 יש לה עדיין את התנועות והחוצפה ללא ספק, אבל הרעב לתשומת הלב מתחיל להרגיש קצת עצוב. הכוריאוגרפיה הייתה עוצמתית, התלבושות הדגישו את הפיגורה המטורפת שלה, אבל הנשיקות? הן היו פחות על העוצמה ויותר על מה שרבים ראו כניסיון פתטי לגרום לגרושה בן אפלק לקנא.
הטרגדיה היא לא שג'ניפר לופז נישקה את הרקדניות שלה. הטרגדיה היא שבגיל 55, עם עשרות שנים של ניסיון והשפעה בתעשייה, זה היה הרעיון הכי טוב שהצוות שלה הצליח להמציא - והרגע הזה נכשל לחלוטין. במקום לייצר באזז על המוזיקה או ההופעה שלה, הנשיקה הפכה לסיפור, ולא בצורה טובה. כי כשהפעלול הפרסומי שלך מאפיל על האמנות האמיתית שלך במידה כזו, הגעת רשמית לטריטוריית הפרודיה.
ניתן אם כן לסכם כי הנשיקה הלוהטת הפכה לנשיקת מוות. היא לא הייתה רגע תרבותי; היא הייתה קרינג' כואב. היא חשפה אמנית כה מנותקת מרלוונטיות עכשווית שהיא מצטמצמת למיחזור של טקטיקות הלם בנות 20 שנה. ואת יודעת מה, ג'ני? זה לא מגניב. מגיע לך יותר, וגם לנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו