דאנסינג קווין: ריטה שרה שהיא לא בת 16 – אבל רוקדת כאילו היא כן

אלפים פקדו אמש את רחבת הריקודים בהאנגר 11 בתל אביב –והבינו מיד שהמסיבה החדשה של ריטה, היא לא עוד הופעה. Let’s Dance, מופע הדאנס החדש של הדיווה הישראלית, היה הערב הכי סוחף של השנה. הדאנסינג קווין שלנו הוכיחה שאפשר לרקוד גם עם דמעות בעיניים.

ריטה עלתה לבמה עם לצלילי השיר Boom Boom Boom. היא נכנסת בהליכה דרמטית, איטית, מרשימה ומתוחה – בדיוק כמו שרק דיווה ברמה שלה יודעת. “ברוכים הבאים למסיבה שלי”, היא הכריזה – ומאות טלפונים נשלפו, הכל עולה לסטורי.

ריטה היא הרבה יותר מנוכחות – היא הייתה המסיבה. הכי כריזמטית שיש. רוקדת, מתמסרת, נותנת את כולה לקהל – אלפי נשים, גברים, צעירים ומבוגרים. כולם רקדו איתה, וממש שכחו את הצרות בבית.

״עבד של הזמן״ הרים את כולם באוויר, ואחריו הגיעה גרסת הדאנס של ״עטוף ברחמים״. ריטה התאימה את השירה שלה – לפעמים קלאסית, לפעמים יוצר חדה, מדייקת עצמה לקצב ולמופע המיוחד. היא יודעת שכל שיר דורש גוון אחר. יש שירים שצריכים את ריטה שאנחנו מכירים, ויש כאלה שדורשים ממנה ללכת צעד קדימה. וכשהיא שרה “בחוץ זה לפעמים בוער” – כל ההאנגר רועד, כולם שרים איתה, צמרמורת.

על הבמה: גיטריסט עם אפרו ענק שמתפרע על הסולואים, מתופפת שקופצת עם כולם, זמרת ליווי שתפורה בדיוק לקו של ריטה, ונגן סינתיסייזר שמוביל את הכל – בהפקה מוזיקלית של רמי קליינשטיין.

ואז מגיע השיר ״אחכה״. היא מקדישה אותו לחיילים ולחטופים. ריטה מבקשת מהקהל להתפלל, אומרת: “תגידו אמן!” – וכולם עונים אחריה. המסיבה הופכת לתפילה. היא שרה “זה יבוא”, וכולם יודעים בדיוק למה אנחנו מחכים.

בהמשך המופע היא משתפת בחלום שחלמה בלילה: “הייתי בקיסריה, רציתי לרדת מהבמה ולגעת בקהל, אבל הייתה דלת. כשפתחתי אותה – מצאתי את עצמי בסמטה. לא ידעתי איפה אני. אמרתי במיקרופון: ‘אני לא יודעת איפה אני.” הקהל מהופנט. ריטה ממשיכה: “אנחנו חיים בתקופה מטורפת, וערבים כאלה חשובים לנפש, לנשמה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו״.

היא מציינת שיש בקהל משפחות של חטופים, וגם לוחמים שנפצעו קשה. אחד מהם הוא אורי רכס – שנפצע באורח קשה מאוד בעזה, ועמד הערב ורקד עם משפחתו. “אוהבים אותך, אורי!” – היא צועקת לו, והקהל פורץ במחיאות כפיים סוערות.

ואז מגיע רגע אחר, ריטה משתפת: “אמאלה, אבאלה, סבאלה, סבתלא, אני מתרגשת למות״. היא רוצה להקדיש את השיר הבא “לכל הנשים היפות” – עד שמישהו צועק לה: “את הכי יפה פה הערב!”
“באמת? גם בגיל 63?” – היא שואלת, נרגשת.

בהמשך המופע היא מחליפה תלבושת – והאווירה משתנה בהתאם. שירים בצרפתית, באיטלקית, בערבית ובפרסית – שפת ילדותה. גם השירים האלה מקבלים עיבודי דאנס, אבל שומרים על המסורת. היא מחברת בין השורשים שלה – הילדה מפרס – לבין ההאנגר בתל אביב. בתוך התקופה המטורפת שאנחנו חיים בה, יש פה אלפים שרוקדים יחד.

זו לא הייתה רק הופעה – זו הייתה הצהרה. ריטה לא עוצרת, לא חוזרת אחורה. היא אולי שרה שהיא לא בת 16 – אבל רוקדת כאילו היא כן.