אירוויזיון 2025 יצא אתמול (ראשון) לדרך באופן רשמי עם אירוע השטיח הטורקיז בבאזל – אבל מאחורי החיוכים, השמלות והטראמים הווינטג'יים, מסתתרת תחרות שמרגישה קצת אחרת השנה.
שווייץ מארחת את התחרות השנה לראשונה מאז 1989, והעיר באזל לובשת חג, אבל לא מעט עיניים מבחינות דווקא במה שלא קורה. מסיבות העיתונאים בוטלו, החזרה הגנרלית הראשונה חסומה לחלוטין לעיתונאים, וגם המפגש הבלתי אמצעי עם המשלחות – זה שהפך למסורת של ממש – מצומצם השנה. אחרי הביקורת שנשמעה בשנה שעברה במאלמו, נדמה שמארגני התחרות נוקטים בגישה אחרת, מהודקת יותר. פחות רעש מסביב, פחות נראות תקשורתית – והרבה יותר שליטה.
במרכז השינויים עומדות מסיבות העיתונאים המסורתיות של התחרות – אלה שמתקיימות לאחר ההכרזה על העולות לגמר. עד לפני מספר שנים, התקיימו מסיבות עיתונאים קצרות גם לאחר כל חזרה רשמית, והן היו פתוחות לסיקור תקשורתי מלא. אלא שהפרקטיקה הזו בוטלה בשקט כבר לפני כמה שנים, כחלק ממגמה מצמצמת. כעת, עם ביטול מסיבות העיתונאים של העולות לגמר – מדובר בצעד נוסף שמעמיק את הניתוק בין האמנים לבין הקהל, דרך התקשורת.
הנימוק הרשמי של איגוד השידור האירופי (EBU) הוא רצון לאפשר למתמודדים להתמקד בהופעה ולהפחית מהם עומס. אבל בפועל, מדובר באובדן של אחת הבמות הציבוריות האחרונות שבהן ניתן היה לשמוע את האמנים מדברים בעצמם – ולא דרך התכנים הערוכים בקפידה של ההפקה.
רגעים מסוימים במסיבות העיתונאים בשנה שעברה ממחישים אולי מדוע הבמה הזו הפכה ללא נוחה עבור המארגנים: במהלך מסיבת העיתונאים של העולות לגמר במאלמו, נראתה נציגת יוון מרינה סאטי כשהיא מפהקת ומעמידה פני מנומנמת בזמן שעדן גולן נשאה דברים – רגע שנחרט בזיכרון של רבים; הנציג ההולנדי יוסט קליין התעטף בדגל הולנד סביב ראשו דווקא בזמן שגולן דיברה, במה שנתפס כרמז פוליטי מובהק; והיו גם שאלות שלא שגרתיות: אחת מהן הופנתה ישירות לגולן, וניסחה במפורש את השאלה האם הנוכחות שלה על הבמה מסכנת את שאר המתמודדים.
יש שיראו בצמצום הזה ניסיון אמיתי לשים את הדגש על המוזיקה. אחרים יטענו שמדובר בהמשך ישיר לשליטה גוברת של ההפקה באירוע – גם כשהמסיבות התקיימו, השאלות שהוצגו עברו מראש סינון ואישור. לא כל נושא הורשה לעלות. השנה, מסיבת העיתונאים היחידה שתתקיים היא זו שתיערך לאחר הגמר – עם הזוכה בלבד.
גם בכל הנוגע לסיקור החזרות, נראה שהמגמה ברורה: פחות שקיפות, יותר שליטה. לפני מספר שנים עוד הורשו עיתונאים להיכנס לחזרות הטכניות הראשונות והשניות, לצלם חלקים נרחבים מהן ולפרסם את הסרטונים באופן חופשי – מה שיצר באזז אותנטי ותגובות בזמן אמת מהשטח. אלא שבשנים האחרונות, גם הנוהג הזה בוטל. כיום, ההפקה היא זו שבוחרת ומשחררת כ־30 שניות מצולמות בלבד מתוך החזרה השנייה – וגם זה, בפורמט מבוקר, אחיד וממותג.
במה סגורה, תיעוד פרטי בלבד
השנה נרשמה החמרה נוספת: החזרה הגנרלית הראשונה, שמתקיימת בצהריים ביום שלפני חצי הגמר, תיערך ללא כל נוכחות עיתונאית. לא רק שלא ניתן לצלם, אלא שאין כלל גישה לעיתונות – מצב חסר תקדים במונחים של התחרות.
הפעם הראשונה שבה ניתן יהיה לצפות בהופעות במלואן היא רק בערב של אותו יום, במסגרת החזרה הגנרלית השנייה – היחידה שפתוחה לקהל. וגם אז, מדובר בצילומים שנעשו על ידי צופים רגילים שרכשו כרטיסים למופע. כלומר, כל תיעוד שיגיע משם לא יהיה תיעוד עיתונאי – אלא תוצאה של יוזמות פרטיות באולם.
מבחינת ה-EBU מדובר במהלך שנועד "לשמור על אפקט ההפתעה". אבל בפועל, זו גם דרך לוודא שליטה מלאה על מה נחשף החוצה – ובאיזה טיימינג. האמנים אולי מתאמנים על הבמה, אבל הציבור יראה רק את מה שההפקה תסכים שיראו – ומתי שתחליט שזה הזמן.
אל כל אלה מצטרפת גם הבחנה ברורה בשטח: מתחם העיתונאים בבאזל הוא מהקטנים שנראו באירוויזיון בשנים האחרונות, אם לא הקטן שבהם. השטח שהוקצה לעיתונאים מצומצם מאוד, וכמות עמדות העבודה שהוצבו בו מוגבלת ביחס למה שהורגלנו לראות בתחרויות קודמות. במקום מרחב פתוח שמאפשר גישה חופשית, ראיונות וסיקור שוטף, נוצר השנה חלל דחוס ומוגבל – שממחיש הלכה למעשה את הריחוק ההולך וגדל בין הפקת התחרות לבין הגורמים שמסקרים אותה.
גם אירוע השטיח הטורקיז – הרגע הסימבולי שפותח את שבוע האירוויזיון – שיקף את השינוי בגישה. אם בשנה שעברה עדן גולן נעדרה מהאירוע בשל ציון ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, השנה בחרה יובל רפאל כן להשתתף – לפחות בתחילתו. היא צעדה על המסלול, התקבלה בתשואות חמות מצד מעריצים, אך גם נתקלה בקריאות בוז ומחאות מצד קבוצות מפגינים מאורגנות.
במהלך האירוע תועד אחד המפגינים כשהוא מבצע תנועת שיסוף גרון לעבר חברי המשלחת הישראלית, ואף ירק לעברם. רפאל לא המשיכה לחלקו השני של האירוע – זה המוקדש לראיונות עם כלי התקשורת. גם כאן, כמו באלמנטים אחרים של התחרות השנה, הנוכחות הישראלית נותרת מדודה, מדויקת – ומוגבלת.
כך, בלי הודעה דרמטית או שינוי רשמי במדיניות, נבנה לנגד עינינו אירוויזיון אחר – פחות פתוח, פחות נגיש, והרבה יותר מהודק. ייתכן שבאיגוד השידור האירופי רואים בזה הפקת לקחים – ניסיון להחזיר שליטה על מופע שהלך והתרחב מעבר לגבולות הבמה. אבל עבור מי שמסקרים את התחרות, ובעיקר עבור מי שצופים בה באדיקות כבר שנים, מדובר בירידה במידת החשיפה, במגע האנושי, ובמה שעשה את האירוויזיון לאירוע שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים – גם מחוץ לדקות השידור הרשמיות.
ודווקא בתוך כל השינויים, יש דבר אחד שנותר כשהיה: חצאי הגמר של אירוויזיון 2025 – ב-13 וב-15 במאי – והגמר הגדול ב-17 במאי, ישודרו כרגיל בכאן 11. לפחות את זה אפשר לדעת בוודאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו