גרפיטי נגד ישראל לצד דגל: שליח "ישראל היום" לאירוויזיון הסתובב בבאזל - וכך זה נראה

שבוע אירוויזיון 2025 ייפתח היום (ראשון) בצהריים באופן רשמי, עם מצעד המשלחות על גבי השטיח הטורקיז – טקס הפתיחה החגיגי של התחרות, שבו תשתתף גם יובל רפאל, נציגת ישראל. אבל האווירה בבאזל כבר לגמרי כאן: בסוף השבוע האחרון החלה העיר להתרפק על צבעי האירוויזיון – דגלים נתלו כמעט בכל פינה, חלונות הראווה התקשטו, וכיכר אחר כיכר הפכו למוקדי עלייה לרגל של חובבי התחרות, של המקומיים, של התיירים – של כולם. התחושה הכללית? כאילו העיר התעוררה לעולם שבו נצנצים הם שפת אם, נוצות הן קוד לבוש, וכל צעד ברחוב מלווה בליווי קולות של "דוז פואה!" מהדמיון.

הקסם של אירוויזיון 2025 לא מחכה שתגיעו למרכז העיר; הוא מתחיל כבר מהרגע שבו אתם נוחתים. תרתי משמע. אם הגעתם בטיסה, כבר במסועי המזוודות של שדה התעופה באזל-מולהאוז תיתקלו בשלטים צבעוניים שמברכים אתכם ב-"Welcome Eurovision Fans". ואם בחרתם להגיע ברכבת, אז מהרגע שתניחו רגל על רצפת התחנה המרכזית – תבינו שנכנסתם לעיר שמדברת בשפת האירוויזיון. השלטים הדיגיטליים הפכו למסכי לבבות צבעוניים, שלטי הכוונה מאירים בורוד בוהק, ועל כל עמוד כמעט מתנוסס לוגו התחרות. התחנה הפכה לסניף בלתי רשמי של האירוויזיון – שילוב של מרכז תחבורה ותחנת פוטו-אופ לחובבי ז'אנר הפאייטים.

בין קפה מהביל לכריך טונה שווייצרי, נדמה שגם המקומיים כבר אימצו את רוח התחרות. חנות אחרי חנות עטו על עצמן את צבעי האירוויזיון – שלטי "Welcome Home" בצהוב-זרחני, לבבות בורוד פוקסיה, ואפילו חלונות ראווה ששונו במיוחד כדי להתאים לאירוע: עוגות בצורת מיקרופון, צעיפים עם כיתובי דוז פואה, ומדפים עם מרצ'נדייז רשמי.

המסכים הדיגיטליים ברחבת התחנה מקרינים בלופ מסרים ולוגואים של התחרות, ובעודם מחליפים צבעים וקורצים לעוברים ולשבים, נוצרת תחושה של מופע שלא מפסיק. עוברי אורח עוצרים להצטלם, ילדים מצביעים בהתלהבות, ותיירים שולפים סמארטפונים – כאילו לא מדובר בעוד יום רגיל, אלא במופע חצי גמר שמתחיל באיחור אופנתי של חמש דקות.

מרחוב שוויצרי שקט למסלול נוצץ

כשיוצאים מתחנת הרכבת המרכזית של באזל ופונים שמאלה, קשה לפספס את מה שמכונה כאן בפשטות "רחוב האירוויזיון". מדובר בציר עירוני ראשי שמסתעף לאורך כשלושה קילומטרים – עד לתחנת Badischer Bahnhof  - שהפך כולו למסלול הליכה צבעוני וחגיגי, כולו מחווה לתחרות. החנויות שבדרך "התחפשו" לכבוד האירוויזיון – רבות מהן תלו שלטים של Friends of Eurovision, אחרות עיצבו את חלונות הראווה ברוח השירים, הפאייטים והלבבות. לאורך הרחוב מתנוססים שלטי United By Music, וממערכת ההגברה העירונית בוקעים צלילים מוכרים של להיטי אירוויזיון – פסקול בלתי רשמי לחיים עצמם.

אבל לא רק עיצוב. רחוב האירוויזיון חי, נושם – ומופיע. בצידו האחד מוקמות עמדות עץ קטנות המיועדות לאמני רחוב מקומיים, שכבר עכשיו פורטים, מתופפים, שורקים ומרקידים את העוברים והשבים. ובמרכזו – במה מרכזית שעליה מתקיימות הופעות חיות לאורך כל היום. בסוף השבוע כבר נראו עליה הרכבים מקומיים עם כלי נשיפה, קבוצות תיפוף וחבורות צעירים בשירי מחווה לאמנים המתמודדים. בהמשך השבוע צפויים לעלות על הבמה הזו גם חלק מאמני התחרות עצמם. ברחוב הזה באזל לא רק מארחת את האירוויזיון – היא משתתפת בו.

"פגשנו את נציגת לוקסמבורג – והיא ממש נחמדה"

ולצד המקומיים הנינוחים, זו גם הנקודה שבה מתחילים לפגוש את הפנים המוכרות מהבית. ברחוב האירוויזיון אנחנו נתקלים בקבוצה ראשונה של חובבי אירוויזיון מישראל – ביניהם אבי זייקנר, צלם ביום־יום, אבל כאן בבאזל הוא בתפקיד עורך האתר Euromix.co.il. "הגענו לפה אתמול בשעות הצהריים, ומאז ממש ממש נחמד פה", הוא מספר. "האווירה די רגועה – נראה שהכול רק מתחיל להתעורר. מבחינת אבטחה, רואים שוטרים ברחובות ומקווים שהכול יעבור בשלום. אני לא חושש יותר מדי, פשוט משתדל לא לדבר יותר מדי עברית ברחוב ולא הולך עם דגל ישראל, אבל בסך הכול די בטוח".

לצידו נמצאות גם טל דהן ושחר אסידו – חובבות אירוויזיון מושבעות שהיו שם בכל תחרות בשלוש השנים האחרונות. "אנחנו מתרשמות מאוד מהרחוב של האירוויזיון", מספרת טל. "לא ראינו בשנים קודמות באירוויזיונים שהיינו רחוב כמו זה – יש פה דברים ממש נחמדים. אפילו פגשנו את נציגת לוקסמבורג והיא ממש נחמדה". שחר מוסיפה: "ממש קרוב לכאן הייתה מסיבת קריוקי, וכולם התאספו סביבנו אחרי ששרנו – אווירה נחמדה, ולא מרגיש לחוץ כמו בשנה שעברה במאלמו". ומה לגבי הנראות הישראלית ברחוב? "בהתחלה חשבנו שלא יהיו בכלל דגלי ישראל, שאולי יחרימו, שלא יראו נוכחות", היא אומרת. "אבל דווקא רואים – אפילו פה ברחוב האירוויזיון, וגם בבאזל בכלל – בכל פעם שיש דגלים, יש גם דגל ישראל. וזה בהחלט מפתיע לטובה".

ובניגוד חריף לשנה שעברה במאלמו – שם כבר בשלב הזה של השבוע ניתן היה להיתקל בשלל הפגנות, כיתובים, דגלים ונאצות נגד ישראל – הפעם, לפחות בינתיים, המצב שונה לגמרי. למעט מקרים בודדים שתועדו בשבוע שעבר, אז נצפו כמה כתובות נגד ישראל שפוזרו ברחבי העיר, נראה שעיריית באזל פעלה במהירות להסיר את הכל. גם מבחינת הנוכחות הפיזית – הדגלים, השלטים, התחושות ברחוב – האווירה רגועה בהרבה. דווקא לכן, הרגע שבו נתקלים בגרפיטי שכתוב עליו "Fuck Israel", סמוך לרחוב האירוויזיון, על קיר של סניף בנק שמעוטר בכיתובי האירוויזיון, מצליח לטלטל.

השלט הצבעוני שמכריז באותיות שמנמנות United by Music תלוי ממש מעל הכיתוב הבוטה – כאילו מישהו חתך את פוסטר השלום עם סכין יפנית של מציאות. אבל נדמה שהיוצא מן הכלל הזה רק מדגיש את הכלל: לפחות בינתיים, האירוויזיון בבאזל מתנהל ב"שטח ניטרלי וסטרילי" – בו ישראלים יכולים פשוט ליהנות מהתחרות.

תחת קורת גג אחת – עם הרבה דגלים וריח של ראקלט

בסופו של רחוב האירוויזיון – ממש כשהרגליים מתחילות להתעייף מההליכה – נפרש כפר האירוויזיון. השנה, לראשונה, הוא מוקם במתחם סגור ומקורה, מה שמקנה לו תחושה של יריד צבעוני תחת קורת גג אחת. המבנה הענק ממותג כולו באווירה אירוויזיונית מובהקת: שלטי ענק, תצוגות מסכים, דגלים מכל עבר ודוכנים שמושכים את העין – מדוכן מאכלי מזרח תיכון, דרך המבורגרים ועד לראקלט שווייצרי דביק ומענג.

בין לבין תמצאו גם מרצ'נדייז רשמי של התחרות, צעיפים, גלויות עם הסלוגן United by Music ואפילו סטנד לתמונות סלפי עם מיקרופון זהוב.

על אחד הקירות, ממש בכניסה, מופיע הסלוגן של אירוויזיון 2025 בשלל שפות – ביניהן גם בעברית: "ברוכים הבאים". רק שמול הכיתוב הזה ניצב באגביות עציץ גבוה וירוק, שככל הנראה הוצב שם באקראי. הוא לא מסתיר לגמרי את המילה, אבל יוצר מין הסתר־חשיפה חיננית, כאילו הברכה בעברית מבקשת לומר שלום – אבל בביישנות. זה לא נראה מכוון, ודאי שלא עוין, אבל בסצנה הקטנה הזו יש משהו שמרגיש לגמרי אירוויזיוני: שילוב של כוונות טובות, עיצוב צבעוני, וקצת עלים שיצאו משליטה.

במרכז החלל נבנתה במת הופעות שאליה יגיעו, לאורך כל השבוע, גם אמנים מקומיים וגם כוכבים מהעבר האירוויזיוני. בהמשך השבוע גם כמה ממשתתפי התחרות הנוכחיים צפויים להופיע כאן. ובזמן שהרחבה מתמלאת לאטה, חולפת בחוץ חשמלית שכולה עטופה בלבבות ורודים ותכולים, ועליה מתנוסס לוגו האירוויזיון. דווקא מדובר במחזה נדיר יחסית ברחבי באזל, אבל כשכבר רואים אחת – קשה לפספס. היא מתקרבת בשקט, נעצרת, ורק חסר שתעלה ממנה להקת ליווי אוקראינית עם מעילי זהב נוצצים.

השקט שלפני הדוז פואה

כדי להגיע לאולם התחרות – וגם ליורוקלאב וליורוקאפה, מועדוני הבילוי הליליים הרשמיים של האירוויזיון – צריך כבר לעזוב את רחוב האירוויזיון ולעלות על טראם. הקו המקומי מוביל את המבקרים אל הקצה הדרום-מזרחי של העיר, שם שוכן אחד מהאתרים שעתיד להפוך למוקד הרעש – במובן הכי חיובי שיש. דווקא כאן, ב־St. Jakobshalle - האולם שבו יתקיימו חצאי הגמר והגמר הגדול – שוררת כרגע אווירה אחרת לגמרי: תחושה של "השקט שלפני הסערה". זה מתחיל כבר ברגע שיוצאים מתחנת החשמלית: לא המולה, לא תורים – רק בניין אפור מבחוץ, מוקף בגדרות בטון גבוהות, כמו לוח חלק שמחכה שיכתבו עליו היסטוריה בפאייטים.

בפנים, עדיין לא מרגישים את קצב התופים או את עוצמת המנורות – אבל הרמזים כבר שם. חלק מהמשלחות נמצאות במקום לצורך חזרות, עיתונאים אוספים את תעודות הכניסה שמקנות להם גישה לאזורי הסיקור, ומדי פעם חולף מאבטח עם אוזנייה ומשדר. התנועה שקטה, מסודרת, כמעט מאופקת – כאילו מישהו לוחש לבמה "תכף תתחילי". אבל מחר – כל זה עומד להתהפך. האזור הזה צפוי להפוך ללב הפועם של שבוע האירוויזיון: חזרות פתוחות לקהל שכבר רכש כרטיסים, מופעים יומיים, שידורי עיתונאים מכל פינה – וכמובן שלושת ערבי השיא: חצי הגמר הראשון, חצי הגמר השני, והגמר הגדול עצמו. בתוך פחות מ־24 שעות, כל פינה שקטה כאן תהפוך לזיקוק צבעוני של שירה, תלבושות, תקווה – ודוז פואה.

בין הרחובות המקושטים, הדוכנים הריחניים, החשמליות המלבלבות והאולם שעדיין לוחש – קשה להתעלם מהתחושה המבעבעת באוויר: באזל מתכוננת לרגע השיא שלה, והתפאורה כבר כמעט מוכנה. מכל פינה נשקף חיוך, בכל שפה נשמעת אותה התרגשות, והעיר שנראית לרגע כמו סט מסרט שוויצרי ישן – מתעוררת בבת אחת עם קונפטי בעיניים וקצב של אירופה בלב. זה עוד לא המופע, אפילו לא חצי הגמר – אבל משהו כאן כבר שר.

אז כדאי להתחיל להתרגל לרעש, לנצנצים ולמילים בשפות שאי אפשר לבטא – כי חגיגת האירוויזיון רק מתחילה.

חצאי הגמר של אירוויזיון 2025 יתקיימו ב־13 וב־15 במאי, והגמר הגדול – ב־17 במאי. שלושת הערבים ישודרו בכאן 11, ולמרות שמדובר בתחרות – גם השנה, כמו תמיד, כולם כבר זוכים.