אחרי שכיכבה בכותרות בימים האחרונים על רקע טקס הדלקת המשואות וכל הסערות שליוו אותו, מגיעה דנה אינטרנשיונל אל המסך הקטן, והפעם עם השיר "דיווה" שיעמוד במרכזה של התוכנית "שיר אחד" שתשודר הערב בכאן 11 אחרי מהדורת החדשות.
סביב השיר שאיתו זכתה דנה באירוויזיון 1998, והפך לאחד השירים האיקוניים במוזיקה הישראלית, נחשפים בתוכנית סיפורים חדשים באמצעות ראיונות עם יוצרי השיר ועם דנה עצמה: מהרגע שבו יואב גינאי כתב אותו על חפיסת סיגריות במונית בניו יורק, שיר שבכלל היה אמור להיות על ארבע האימהות, ועד הפיכתו לסמל במהפכה החברתית.
בין האנשים שמתראיינים בתוכנית גם שי כרם, מנהלה האישי של דנה יותר מ־25 שנה, שמספר על החוויה מנקודת המבט שלו.
אי אפשר לדבר על התוכנית בלי להתעכב רגע על השבועיים האחרונים - דנה הדליקה משואה והמדינה בערה, תרתי משמע.
"זו היתה חוויה מאוד מורכבת, התגובות מאוד מחזקות, הריגוש והשמחה שזה עשה לרגע לאנשים מאוד חיזקו. אבל כן, היינו בתוך סערה", מספר שי. "יום למחרת התעוררנו לעצב גדול מאוד, כשאני באיזה אופן אפילו מרגיש לא נעים מזה שהיינו עסוקים ביומיים-שלושה האלה בעצמנו, ובשמחה שלנו, ובסיפוק על הדרך, ובזה שנעשתה פה באמת היסטוריה, ולמחרת התעוררנו לבוקר שבו שני חיילים נהרגו בעזה, והחטופים עדיין שם. הרגשנו שהכל הבל הבלים, עצב מאוד גדול".
לצד התגובות המחזקות בערוץ 14 העלימו את דנה מהטקס, וח"כים דתיים קראו להחרים את הטקס.
"הצעד של ערוץ 14 והח"כים הדתיים מעציב ומעליב ברמה האישית, אבל ברמה הערכית זה פחות נורא בעיניי כי בסופו של דבר דנה הדליקה משואה ואני רואה בהם שיח אחרון של העולם הישן. מעבר לעצב האישי זה פחות מפריע, כי אנחנו ניצחנו. הפריעו לי דווקא החברים מהצד שלנו, למשל סיוון, העורכת של התוכנית 'המטבח המנצח' שאליה סיימנו להצטלם דנה ואני לא מזמן, שאמרה לי 'העצבתם אותי שהייתם על הבמה החשוכה הזאת', ועוד אנשים או חברים מהתעשייה
"יותר כואבות ומפריעות לי התגובות שלהם. מה שקרה הפעם זה שאנשים משני הצדדים התאחדו באותה הדעה שאמרה 'מה אתם עושים שם?' זה עצוב שטקס כזה, שאמור להיות מאחד, בערב יום העצמאות, בחג של המדינה, נפל לוויכוח הזה שכל הזמן נמצא בינינו".
אתה יכול להבין אותם.
"להבין בוודאי, כי בשנה שעברה אמרנו דברים דומים על זה שעברי הלך. אז אני מבין מאיפה זה בא, אבל אני גם מבין את זה שבסופו של דבר החלטנו ללכת. התעקשנו שהמשואה של דנה תהיה מוקדשת לילדים, לדור העתיד, שתדבר על האור שינצח את החושך".
מסע ארוך במיוחד
אל התוכנית "שיר אחד" הוא הגיע לאחר חיזור ארוך וממושך. "במשך שנתיים ניסו לשכנע אותנו לעשות את התוכנית הזאת, שהיא באמת נפלאה, אבל סירבנו, כי מה שקשור בשיר 'דיווה' מבחינתנו הוא מסע מטלטל של הנפש, ולא תמיד יש לנו חשק או יכולת נפשית לחזור לזה".
בתוכנית מתואר המסע שלך ושל דנה מול כל הקשיים שנתקלתם בהם, כולל גיוס כספים מהוריך הדתיים לטובת ההוצאות שלכם לקראת האירוויזיון.
"הקשר עם דנה התחיל כשנולדה הזמרת דנה אינטרנשיונל - אני המצאתי את השם. היא התחילה את הקריירה עם השם דנה, ובשיר השני אני הבאתי את האינטרנשיונל. היינו קבוצה של אנשים - עופר ניסים, שמעון שירזי, עופר נחשון ואני - שבאה ממקום מאוד אמיתי. אף אחד לא חשב על קריירה ארוכת טווח. זה נולד כשיר, ואחר כך עוד שיר, ואז אלבום, ופתאום זמרת השנה, ואז החלום - האירוויזיון. אני הייתי עורך 'ראש אחד' והחלטנו שאני עוזב את העיתון לחל"ת כדי לנסוע לפרויקט של האירוויזיון. השקענו בו בעצמנו, ואז היתה הזכייה ששינתה לכולנו את החיים בלי שהתכוונו, שהטיסה אותנו למקומות אחרים, תרתי משמע, והשאר היסטוריה".
לא רק השקעתם, ביקשת כסף גם מהוריך.
"נכון, הבנו שאף אחד לא באמת מתכוון להשקיע מעבר לתחרות עצמה, וביקשתי מההורים שלי את הכסף לקליפ, לנסיעה לצרפת לז'אן־פול גוטייה, ולשמחתי הם נענו לזה מייד".
בפרק אתה מדבר על החשיבות של "דיווה", הרבה מעבר לעוד שיר. מה יש בו שהפך אותו לכזה?
"מגזין ה'רולינג סטון' בחר את 20 שירי הגאווה הגדולים בכל הזמנים בעולם ו'דיווה' ביניהם. אתמול קיבלתי מהפיליפינים צילום מופע של דראגית פיליפינית שלא נולדה כש'דיווה' יצא, והיא שרה את השיר. זה מטורף. השיר הזה מסמל משהו שלא יכולנו לחשוב עליו, וזה הקסם של המקצוע הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו