ג'יין בורדו. צילום: אורית פניני

דורון טלמון: "יש פער עצום בין ההופעה לבין מצבנו הנפשי"

מוזיקה להמונים: להקת ג'יין בורדו כבר הספיקה לתפוס מקום של כבוד במיינסטרים המקומי • "אם יש מטרה אחת ולא מתפשרים ועובדים מאוד קשה - מצליחים", מגלה הסולנית דורון טלמון לקראת מופע חגיגי לציון עשר שנות פעילות של הלהקה

לפני עשור פרצה להקת ג'יין בורדו לתודעה, ומאז הוכיחה שאי אפשר שלא להתאהב בה - עם הסאונד המיוחד שמשלב קאנטרי־פולק בניחוח ישראלי ייחודי ועם להיטים כמו "איך אפשר שלא", "עינב", "אישה קשה", "תל אביב זה אני ואת", "מגדל המים", "אוקיינוסים", "רוקדים צמודים" ועוד.

היום חברי הלהקה, שבמרכזה דורון טלמון הסולנית ומתי גלעד הבסיסט והמפיק (שהפכו לזוג), יחד עם סתיו אחאי, יואב ארבל ורמי אוסרווסר, מכריזים על חגיגה לציון עשר שנות פעילות, מופע ענק, ב־2 ביולי, שבו יופיעו לראשונה בהיכל התרבות בתל אביב. במופע יארחו אמנים חברים שילוו אותם לאורך הדרך: יוני בלוך, לולה מארש ואלון עדר.

"אני מרגישה קודם כל שהזדקנו", צוחקת דורון, "אני בת 38, והתחלנו כשהייתי באמצע הלימודים שלי ברימון. אני זוכרת שמלצרתי ולקח לי זמן להגיד 'אני מוזיקאית'. בהתחלה אמרתי 'אני לומדת מוזיקה', ואז אמרתי 'יש לי להקה בשם ג'יין בורדו, אתה לא מכיר אבל אתה תכיר'. אני ממש זוכרת שהייתי באמונה ובידיעה שדבקות במטרה תוביל לזה.

"אני זוכרת שמלצר אחד שאל אותי, 'יש כל כך הרבה שרוצים לעשות מוזיקה ולא מצליחים, מה הסיכוי שתצליחו?' ואמרתי לו שהשאלה לא רלוונטית. הייתי באמוק של 'גו ביג או גו הום'".

והצליח לך.

"דבקות במטרה מצליחה ממש", היא צוחקת. "אם יש מטרה אחת ולא מתפשרים ועובדים מאוד קשה - מצליחים. לא זכיתי באור מן ההפקר, ולא קבלתי בירושה מאף אחד. ואני מאוד גאה בזה, היום אני יכולה להגיד את זה".

ג'יין בורדו. כבד עשור, צילום: גילי עזרד

מה סוד הקסם שלכם?

"כשאני מופיעה זה אני. אני לא נכנסת לאיזו דמות, זה אני. עם ההומור שלי, והדברים שאני אומרת בין השירים, אז נראה לי שיש בזה משהו שמחבר אנשים. זה לא מושלם. זה לא הכי טוב. הלהקה מנגנת מדהים, אני מקיפה את עצמי באנשים מאוד מוכשרים, ומתחתנת עם אחד מהם.

"אני זוכרת שפעם אמא שלי אמרה לי, 'אז תופיעו בכל פעם מול 20 איש? למה את לא מקצרת את התהליך והולכת לתוכנית מוזיקה?' הרגשתי שזה לא בשבילי, ושבהופעות הקטנות כשאנחנו מופיעים מול 20, 19 מתוכם מתאהבים. הרגשתי שבכל הופעה זה עוד אחד ועוד אחד והרגשתי סיפוק מהופעה להופעה".

כאישה יחידה בין גברים שגם אחראית לכתיבה, איך זה משפיע על הדינמיקה?

"בנוגע להפקה, לנגינה ולעיבוד סמכתי עליהם. היום אני הרבה יותר מנוסה, מרגישה שאני יודעת ושיש לי אינטואיציות חזקות להפקה, לעיבוד ולנגינה, ואני חסרת ביטחון יותר בכתיבה. יש לי הרבה ביקורת עצמית לעומת פעם. היום דווקא אני בחיפוש. לפני שש שנים צירפנו עוד אישה, סתיו, שראיתי מנגנת כששפטתי ב'רוקרימון', ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים. העניין המגדרי לא משחק תפקיד, כי זה פשוט היה עניין של היצע.

"ברימון בזמנו היתה גיטריסטית אחת ובסיסטית אחת, אבל מובן שאני רואה את השינוי, היום יש הרבה יותר נגניות וזה מדהים. אני מאמינה שאם היום הייתי לומדת זה לא היה ככה, היו יותר נשים בהרכב".

שלמה ארצי ואני

לאחרונה חזרה טלמון לבמות מחופשת לידה, לאחר שהפכה אמא לשתיים (אלכס, בת 4, ומיקה, בת חמישה חודשים). "אני לא יודעת אם אני כותבת יותר טוב מאז האימהות. מה שכן, אני מחלקת את הזמן שלי יותר טוב, יש לי הרבה לילות בלי שינה שבהם אני מספיקה יותר. אני מרגישה שמאז שילדתי משהו נפתח לי בעשייה. ובערב, כשאבא ואמא הולכים להופעה, אין רגשות אשם כי זו העבודה שלנו, ויש סבתות ובייביסיטר".

עוד דבר די מדהים שקרה לך השנה זה שהקלטת דואט עם שלמה ארצי ("תני לי יד בעולם"), שיצא באלבום החדש שלו "אותיות נחמה".

"זה מטורף, והאמת היא שאני לא מעכלת את זה. שלמה הזמין אותי לשיר וזה מאוד־מאוד החמיא, ובאתי בלי שום ציפיות. זה היה סשן קליל ומהיר, המפגש עם שלמה היה מהמם, אבל לא ציפיתי לכלום. אני מלכת ה'לא לצפות'. מאמינה אבל לא מצפה. ואז הוא הזמין אותי להתארח בהופעה שזה גם היה מחמיא מאוד, הוא היה נורא מתוק על הבמה, ופתאום בהופעה הוא אמר לקהל שיש לנו שיר יחד באלבום הקרוב שלו, ועדיין לא ציפיתי, ויום אחד האלבום יצא ואני רואה בו את השיר שלנו, זה מאוד מרגש ומחמיא".

עוד דבר מרגש זה היכל התרבות לראשונה בחייכם.

"היכל התרבות זה ביג. זה נורא מרגש להופיע שם, עוד נקודת ציון מרגשת בדרך, ושלושת האמנים שבחרנו לארח הם אנשים שהם גם חברים שלנו, גם אמנים מדהימים וגם כאלה שיש לנו איתם חיבור מוזיקלי לאורך השנים. הם שלובים בדרך שלנו".

ועדיין, מאז 7 באוקטובר גם ההופעות השתנו. המצב יבוא לידי ביטוי בהופעה?

"יש פער עצום בין ההופעה לבין המצב הנפשי של כולנו ולמציאות שבה יש עוד 59 חטופים. זה לא הגיוני וזו בחירה לא אפשרית שאנחנו עושים, גם כי זו העבודה שלנו אבל גם, ובעיקר, כי אמנות זה גם לנשמה. זה הטירוף שבו אנחנו חיים והשילוב המשוגע שלא מגיע לנו.

"אני מחכה ליום שבו הם יחזרו ונוכל להופיע בלב שלם, כי בכל פעם שאני עולה להופעה זה כל הזמן שם, ואני תמיד מדברת על זה. זה הדבר הכי חשוב היום".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...