ביקום מקביל שבו דברים מתרחשים רק קצת אחרת, ליאת בנאי היא אחת הזמרות המוכרות בישראל. זה לא בדיוק רחוק מהמציאות - שמה של הזמרת, ובעיקר שיריה, מתנגנים בלא מעט בתים בארץ כבר מאז שנות ה־90'. אבל צירוף נסיבות הביא לכך שמי שהיתה אחת הזמרות הפופולריות בתחום לפני שלושה עשורים במונחי מכירת קלטות מעולם לא עשתה את המעבר למיינסטרים.
הרדיו, שבניינטיז עוד לא שש להשמיע את זמרי הקסטות, כפי שכונו, בחר להתעלם אז ממי שמותגה כ"זמרת הדיכאון", עד שזו התרחקה מעולם המוזיקה כמעט לחלוטין. כן, היו לבנאי פה ושם ניסיונות קאמבק, אך אלה לא צלחו יותר מתקופה קצרה. עד לאחרונה, כלומר כשבעידודו של בעלה ניסים עוז חזרה בשקט לבמות. בהתחלה לאירועים קטנים, עד שמשכה המונים אל מקומות כמו רדינג 3 והאנגר 11 בתל אביב. משם נסללה הדרך להופעה הראשונה שלה בקיסריה, שתתקיים ב־3 ביוני.
"אחרי 30 שנה ניצחתי את המערכת, ככה אני מגדירה את זה", היא אומרת. "פשוט ניצחתי את כולם. הבאתי את המוזיקה שלי, שכולם לא האמינו בה וחשבו שהיא רדודה, לקיסריה. אני לא יודעת למה זה קורה, אבל קרה שאני מחובקת. אני כל הזמן אומרת לעצמי 'אמאל'ה, זה חוזר'".
איך נולד הקאמבק?
"זה היה רעיון של בעלי. הוא אמר 'אני רוצה להתחיל משהו קטן, בואי נתחיל מהופעה במועדון הבי־סייד', מה שהיה פעם הזאפה. הוא אמר לי 'בא לי לראות כמה אוהבים אותך'. בהתחלה גיחכתי, אפילו צחקתי, לא האמנתי. אמרתי לו 'עזוב שטויות, רד מזה, אני לא עושה את זה'. הוא המשיך בכל הכוח, ובום – נהיה מופע. מצאתי את עצמי בחדר חזרות עם נגנים, מתכוננת. ביום המופע עצמו היה גשם זלעפות, אמצע השבוע. אמרתי 'מי ייצא מהבית ויקנה כרטיס?'. פתאום קלטתי גל מטורף של אנשים מגיע. אחרי המופע הזה ניסים אמר 'אולי נעשה משהו גדול יותר?'. ואז הופעתי בהאנגר, וגם לשם הגיעו המונים. אחרי שהמופעים ברדינג שעשיתי נמכרו מראש, נפלה ההחלטה להופיע בקיסריה".
"לא הייתי מחובקת"
בנאי החלה את דרכה בעולם המוזיקה ב־1994, לאחר שאבי ביטר גילה אותה. היא הוציאה שלל שירים ואלבומים בתקופה שבה הזמר המזרחי היה רחוק מלשלוט בפלייליסטים ובמצעדי הפזמונים.
"היתה לי תקופה מאוד יפה", היא נזכרת, "אבל גם במהלכה לא הייתי מחובקת - לא בטלוויזיה, לא ברדיו. לא שהיום אני מחובקת שם, את כל מה שיש לי השגתי בעבודת שטח, והשטח מנצח. כבר 30 שנה שהמעריצים שלי נאמנים לי, כמו שאני נשארתי נאמנה למוזיקה. לא נהייתי זמרת 'ים־תיכונית'. כשנהיינו מיינסטרים והרדיו פתאום כן התחיל להשמיע אותנו, זה לא היה מוזיקה מזרחית אלא 'ים־תיכונית'. ועכשיו המילה מזרחית חוזרת, כי בוא - זו מוזיקה מזרחית".
איתי לוי אמר לאחרונה בראיון לעיתון זה שהוא לא זמר מזרחי, אלא זמר ישראלי.
"אוקיי, זו דעתו ואני מכבדת אותה, אבל אני זמרת מזרחית. כך זה נקרא אז וזה ככה היום, לא יעזור כלום. אלה לא שירי ארץ ישראל אלא שירי אהבה, שירים שבאים מתוך הנשמה. אני לא שרה 'קום והתהלך בארץ', נשמה. השירים שלי מקפיצים, מרקידים, אנחנו עושים חאפלות. זה משהו שבא מהמזרח. זה גם לא פופ, זה לא 'קצב הליכתה, קמט בשמלתה'".
איפה טעיתי?
בשלב מסוים הזמר המזרחי כבש את הרדיו, אבל את כבר לא היית חלק מהגל. זה צרב לך?
"מה זה צרב? את שואלת את עצמך מה לא עשית נכון. הרי מכרתי המון עותקים, אז איפה טעיתי? אם המוזיקה שלי נגעה באנשים, למה לא להשמיע אותה ברדיו? תחנות הרדיו הפיראטיות היו משמיעות אותי והן הצליחו ברמה מפחידה. למה? כי יש לזה קהל. אבל לא היה מי שייתן לי יד ויעבור איתי דרך. את אייל גולן אתניקס לקחו, את שרית חדד טיפקס אימצו. אבי ביטר הלך איתי דרך מאוד ארוכה, אבל הוא לא מהמיינסטרים, הוא מהמוזיקה השנייה. להם היה מי שיעביר אותם את מעבר החציה, לי לא".
ביטר הוא אחד הזמרים שבנאי תארח בהופעה בקיסריה בתחילת הקיץ. ולא רק הוא - הערב יכלול דואטים ומחוות שלה לאנשים ולקולות שהיו לצידה לאורך השנים.
"מובן שאני מארחת את אבי, שעשה את כל תחילת הדרך איתי ואני מכירה לו תודה. אשיר איתו דואט. גם תמיר גל, ששר איתי את אחד הדואטים המצליחים שלי, 'משחקי מילים', יתארח. אני מתכוונת לתת לזמרים של המוזיקה המזרחית שהיו איתי, שבאו מהבית שלי, לעמוד על הבמה בקיסריה. זמרים שבאמת מגיע להם לעמוד על הבמה היפה הזו.
"מכרנו אלפי קלטות, יש לנו להיטים שהם נכסי צאן ברזל. תראה הופעות שלנו היום, אנשים צורחים את השירים האלה. פעם זו היתה פדיחה להאזין לזה, אנשים היו מקשיבים למוזיקה הזו ברכב עם חלונות סגורים. היום אין בושה, הכל פתוח. גידלתי פה כמה דורות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו