יום הולדת לכוכבת שנעלמה בשיא - והיא לגמרי לא היחידה

פרגי בת 50, ואנחנו כאן על מנת לספר לכם על הזמרת הידועה ועל הקריירה המוזיקלית שלה מתחילת שנות ה־2000. באותה התקופה, פרגי הפכה לחברה בלהקת בלאק אייד פיז והביאה איתה שינוי של ממש בסאונד ובהצלחה של ההרכב. הקול הייחודי, הכריזמה הבימתית והנוכחות שלה, הפכו אותה לפנים של הלהקה עם להיטים שחצו גבולות כמו "Where Is The Love", "Let's Get It Started", "Pump It" ו-"I Gotta Feeling".

ב-2006 פצחה פרגי בקריירת סולו עם האלבום "The Dutchess", שהוכיח שהיא לא רק חלק מלהקה אלא גם כוכבת בזכות עצמה. השירים "Fergalicious", "Big Girls Don't Cry" ו-"Glamorous" הפכו אותה לאחת הנשים הכי מזוהות בפופ וההיפ-הופ של העשור.

למרות חלקה המשמעותי בלהקת בלאק אייד פיז, בשנת 2016 החלה פרגי להתרחק מהלהקה, וב-2017 אושר רשמית שהיא לא חלק מההרכב. הסיבה? רצון להתמקד באמהות, בפרויקטים אישיים ובקריירת סולו – לצד תחושת מיצוי טבעית מהפורמט הקבוצתי.

מהתחלה: מה שלא כולם יודעים

פרגי החלה את דרכה על המסך. בגיל 9 היא כבר שיחקה בתוכנית הילדים "Kids Incorporated", שם הופיעה במשך שש עונות ובמקביל דיבבה דמויות בתוכניות אנימציה. היא הייתה בכלל על מסלול של להיות שחקנית. רק בשנות ה-90 היא החלה לעסוק במוזיקה באופן מקצועי, כשהקימה את להקת הבנות Wild Orchid, איתה הוציאה שלושה אלבומים. בתקופה הזו היא גם התמודדה עם התמכרויות, אך הצליחה להשתקם.

בתחילת דרכה בלהקת הבלאק אייד פיז, פרגי נכנסה למקום של קים היל, הזמרת שהייתה אמורה לעבוד איתם, אך לבסוף פרשה מהפרויקט – מה שפתח את הדלת להצטרפות של פרגי, ושינה את מסלול חייה לחלוטין.

מה איתה היום?

אחרי שנעלמה כמעט לחלוטין מאור הזרקורים בעשור האחרון, פרגי מתמקדת בעיקר באמהות ובפרויקטים אישיים. היא נפרדה מהלהקה, ניסתה קאמבק עם אלבום סולו נוסף ב-2017 ("Double Dutchess"), אך הוא לא זכה להצלחה דומה. בשנים האחרונות היא מופיעה מדי פעם, אך נוכחותה הציבורית נמוכה מאוד.

היפות והנעלמות

פרגי ממש לא לבד. משהו בעשור ההוא, בימי התהילה של הפופ הנשי בתחילת שנות ה־2000, הוליד שורה של זמרות בולטות שכבשו כל במה ופלייליסט – ואז, כמעט באותו הקצב, החליטו להיעלם. הנה כמה דוגמאות של נשים מוכשרות שנעלמו בהדרגה מהעין הציבורית.

נלי פורטדו

התהילה: הזמרת הקנדית ממוצא פורטוגזי פרצה בתחילת שנות ה־2000 עם הלהיט "I'm Like a Bird", שהביא לה גראמי ראשון בגיל צעיר והפך אותה מיד לפנים רעננות ומשונות בתעשייה. הסגנון שלה היה שילוב של פולק, סול, פופ ומוזיקב אתנית. 

אבל הקפיצה האמיתית קרתה ב־2006 עם האלבום "Loose", בהפקת טימבלנד – שחשף צד נועז ועכשווי יותר בדמותה. הלהיטים "Promiscuous", "Say It Right" ו-"Maneater" הפכו אותה לאייקון בינלאומי ולשחקנית מרכזית בז'אנר הפופ.

מה שלא כולם יודעים: נלי פורטדו שרה גם בפורטוגזית וספרדית, ואף הוציאה אלבום שלם בספרדית בשם "Mi Plan", שזכה להצלחה רבה והביא לה פרס גראמי לטיני. לאורך הקריירה, היא שיתפה פעולה עם אמנים מגוונים במיוחד –  מזמרי רגאטון ועד קולדפליי.

מה איתה היום: פורטדו ילדה את בתה הבכורה, נביס, בגיל 25.  נביס נולדה ממערכת יחסים בין נלי ובן זוגה לשעבר ג'סון בניו, שלא היו נשואים. כשנכנסה לעולם הפופ הקצבי והמסחרי, פורטדו דיברה על כך שנכנסה ל"הלם" ובאחת התקופות היא הודתה כי התמודדה עם דיכאון, ולכן החליטה לקחת צעד אחורה ובחרה לגדל את בתה הרחק מאור הזרקורים.

דאפי (Duffy)

התהילה: הזמרת הוולשית איימי אן דאפי פרצה ב־2008 עם האלבום "Rockferry", שהביא לה הצלחה מסחררת ותגובות נלהבות מהמבקרים. הסינגל "Mercy" הפך ללהיט עולמי, ויחד עם השיר "Warwick Avenue", ביסס את דמותה כאחת הקולות הבולטים בסול הבריטי המתחדש, שהשווה אותה מיד לאיימי ויינהאוס. האלבום נמכר במיליוני עותקים וזיכה אותה בפרסי גראמי, בריט ו-MOBO.

מה איתה היום: לאחר שחרור אלבומה השני "Endlessly" בשנת 2010, דאפי נעלמה כמעט לחלוטין מעין הציבור. במשך עשור לא נראתה באירועים, לא הוציאה שירים חדשים, ולא הסבירה את היעדרותה – עד שבשנת 2020 פרסמה פוסט אמיץ באינסטגרם, בו חשפה את הסיבה לשתיקה הארוכה: "האמת היא, ואני יכולה לומר זאת עכשיו, שאת רוב העשור האחרון ביליתי בהתאוששות, אחרי שנחטפתי, סוממתי ונאנסתי – נאלצתי לעבור למדינה זרה".

מה שלא כולם יודעים: לפני שהתפרסמה, דאפי חיה בעיירת חוף קטנה בצפון ויילס וטיפחה את קולה הייחודי בשקט – הרחק מכל מרכז תרבות או תעשייה. היא נחשבת לאחת הזמרות היחידות מהאזור שהצליחו לפרוץ בקנה מידה עולמי.

קאשה (Kesha)

התהילה: ב־2009 קאשה (Kesha Rose Sebert) התפוצצה בעולם עם "Tik Tok", סינגל שנכנס להיסטוריה כאחד השירים הכי נמכרים בעשור ההוא. עם לוק פרוע, אטיטיוד חצוף וטקסטים שבין מסיבה להתפרצות רגשית – היא סימנה טריטוריה חדשה בפופ. האלבום הראשון שלה "Animal" שוחרר ב-2010, וכלל את "Blah Blah Blah", "Your Love Is My Drug" ו-"Take It Off", והוביל אותה להצלחה מסחררת. הסגנון שלה – מיקס של פופ, אלקטרו, והיפ הופ – הפך אותה לסמל של חופש, כיף וחוסר התנצלות.

מה שלא כולם יודעים: מאחורי כל הזרקורים, קאשה גדלה במשפחה חד־הורית ענייה, והתחילה לכתוב שירים בגיל 14, כשאמה – פבה סיברט – הייתה כותבת שירים בעצמה. היא סיפרה שכתבה יותר מ־200 שירים לפני שחתמה על חוזה. קאשה גם סובלת מדיסלקציה, ולמרות הקושי, תמיד התעקשה לכתוב את החומרים שלה לבד. בנוסף, קאשה כתבה בעצמה את רוב שיריה, וגם שירים לאמנים אחרים – כולל "Till the World Ends" של בריטני ספירס.

מה איתה היום: ב-2014 קאשה תבעה את המפיק שלה, ד"ר לוק, בטענה להתעללות מינית ונפשית שנמשכה שנים. המאבק המשפטי סיבך את הקריירה שלה, והיא הוגבלה חוזית ולא יכלה להוציא מוזיקה. ב-2017 חזרה עם "Rainbow" ועם בלדה נוגעת בשם "Praying", שהייתה מעין התמודדות פומבית עם הטראומה. מאז היא ממשיכה ליצור, אך בקו רגשי ואישי יותר, הרחק מהמסיבות והפופ הקצבי שהזניק אותה.

לסיכום יום ההולדת של פרגי - כמו נלי פורטדו, דאפי, וקאשה, היא הייתה חלק מדור של זמרות שכבשו את העולם ולאחר מכן נעלמו בשקט. לא כי לא יכלו להמשיך, אלא כי בחרו בדרך אחרת. הן אולי לא בראש המצעדים היום, אבל השירים שלהן ממשיכים להתנגן - גם אם בצנעה ומבלי שכל העולם יודע.