"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יורים ושרים: הכנופיות בשטוקהולם לא נלחמות רק ברחוב - אלא גם בפלייליסט

מדובר באחת התופעות המסוכנות של השנים האחרונות: תרבות ראפ שמתערבבת עם חשבונות דמים • המשטרה חסרת אונים וחברות המוזיקה לא מתערבות • אז איך אומרים גנגסטה-ראפ בשבדית?

,עודכן
0השמעה
גנגסטה-ראפ שבדי. צילום: צילום מסך מתוך יוטיוב

ברחובות הקרים של שטוקהולם, שבדיה, מתנגן פסקול מלחמה מהסוג החדש - והנשק? לא רק מיקרופון. מדובר באחת התופעות המסוכנות של השנים האחרונות: תרבות ראפ שמתערבבת עם חשבונות דמים - שמגיעה לאוזני ילדים דרך שירותי הסטרימינג. הכותבים? חברים בכנופיות יריבות. המאזינים? מיליונים.

ראפרים המזוהים עם גורמי פשיעה במדינה מעלים שירים לרשתות הסטרימינג שמגלמים בתוכם איומים, הסתה ונקמה. חלקם כוללים שמות אמיתיים ומלאים, לעג למתים, והתרברבות בירי או רצח - לעתים סמוי, לעיתים מפורש לגמרי.

הטריגר לפרסום התופעה בקרב הקהל הרחב היה רצח של נער בן 16 שאירע ב-2 במארס. לפי התקשורת המקומית, המשטרה בודקת אם יש קשר בין המעשה לבין שירים שהופצו בימים שלפני כן - ושבהם הוזכר שמו. הקליפים שליוו את השירים כללו דימויים אלימים, הם צולמו באזורים של ראפרים יריבים, ולוו בטקסטים שתיארו מעשי אלימות שהתרחשו בפועל.

על פי תחקיר של רשות השידור השבדית SVT, חלק מהשירים אף כוללים את שמותיהם של בני משפחה המעורבים, ומשמשים בפועל ככלי תקשורת בין כנופיות יריבות. “יש הורים שחיים תחת איומים רק בגלל שהילדים שלהם מופיעים בשירים האלה”, סיפר כתב התחקירים של SVT.

שירותי הסטרימינג "ספוטיפיי" ו"יוטיוב" סירבו לבקשות להסיר את השירים בטענה כי "הם אינם מפרים את כללי הקהילה".

העובדה שהתכנים האלה זמינים לכל מאזין, בכל גיל, בכל שעה - בלי שום אזהרה, ובלי סינון - מדאיגה לא רק את רשויות האכיפה, אלא גם הורים, מורים ופעילי קהילות מקומיות. קשה לדעת היכן נגמר הפלייליסט ומתחיל הירי. וחברות ההפצה? הן ממשיכות להפיץ. "אנחנו לא יכולים לבדוק את הרקע של כל יוצר", מסרה חברת התקליטים "Amuse".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר