בריאן ווילסון היה מהאמנים החדשניים והמשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית. מוחו היצירתי עיצב מחדש את הרוקנרול עם חזון מוזיקלי פורץ דרך, הפקה ניסיונית והרמוניות קוליות ששינו את כללי המשחק. הוא היה הכוח המניע מאחורי ה"ביץ' בויז", להקה שלא רק הגדירה את הצליל של החוף המערבי האמריקני, אלא גם עמדה בחזית ההתפתחויות המוזיקליות של שנות ה-60. ווילסון הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 82.
ווילסון גדל בקליפורניה לצד אחיו דניס וקארל, שהצטרפו אליו למסע המוזיקלי ששינה את פני התרבות הפופולרית. כילד עם שמיעה אבסולוטית, הוא ספג השראה מלהקות כמו The Four Freshmen, ומהפקות המורכבות של פיל ספקטור. בתחילת שנות ה-60, הוביל את ה"ביץ' בויז" לשיאי הצלחה מסחררת עם שירי גלישה קליטים כמו Surfin’ USA ו-Fun, Fun, Fun, אך מהר מאוד הלהקה עברה להתנסות מוזיקלית עמוקה יותר תחת הנהגתו. השיא הגיע ב-1966 עם Pet Sounds, אלבום שבו ווילסון לקח את ההפקה המוזיקלית אל מחוזות שלא נשמעו עד אז ברוקנ'רול.
הביטלס, ששלטו במצעדים באותה תקופה, הוקסמו מהיצירה. פול מקרטני סיפר ש-God Only Knows הוא "השיר הכי יפה שנכתב אי פעם", ו-Pet Sounds היווה השראה ישירה ל-Sgt. Pepper’s Lonely Hearts Club Band. אבל בזמן שהביטלס המריאו בעקבותיו, ווילסון נאבק בלחץ העצום, בפרפקציוניזם שהלך והשתלט עליו, ובדיכאון מתגבר. הוא ניסה להעלות את הרף עוד יותר עם Smile, אלבום שהיה אמור להיות יצירת המופת שלו, אך התמוטטות נפשית קטעה את הפרויקט. ב-1967, בעוד שאר חברי הלהקה המשיכו להופיע, ווילסון נסוג לאולפן ולא יצא איתם שוב לבמה.
העשורים הבאים היו מורכבים. ווילסון הסתגר, נאבק בבעיות נפשיות והתמכרויות, ונפל תחת שליטתו של הפסיכולוג יוג'ין לנדיי, שהחזיק בו תחת טיפול אגרסיבי שנמשך שנים. שני אחיו נפטרו לפניו – דניס ב-1983 בתאונת טביעה, וקארל ב-1998 מסרטן הריאות – והקשר שלו עם שאר חברי הלהקה ידע עליות ומורדות וסכסוכים בבתי המשפט.
אבל ווילסון לא נעלם. בשנות ה-90, לאחר שהשתחרר מהשפעתו של לנדיי, הוא חזר בהדרגה למוזיקה. הקריירה שלו כזמר סולו זכתה להערכה מחודשת, וב-2004, כמעט 40 שנה אחרי שוויתר עליו, הוא השלים את Smile והוציא אותו לקהל הרחב. ההופעות חזרו גם הן. בשנים הבאות עלה על הבמות ברחבי העולם, וישראל הייתה חלק מהמסע הזה – ב-2016 הופיע בתל אביב במסגרת חגיגות 50 שנה ל-Pet Sounds, וב-2018 חזר עם מופע שחתם קריירה בלתי נשכחת.
בריאן ווילסון היה אמן שהלך רחוק יותר מכל אחד אחר בזמנו. המוזיקה שלו, הרוח החדשנית והרגישות האינסופית שלו הותירו חותם עמוק על דורות של יוצרים. אם ה"ביץ' בויז" היו הסמל של קליפורניה, ווילסון היה הרוח שמאחוריהם – גאון מיוסר שהפך את הכאב הפרטי שלו למוזיקה שלא תישכח לעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו