"בית חרושת לרגשות": המופע שילדים והורים חייבים לראות

במסגרת "פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה" ה־27, שייפתח ב־25 במארס בניהולו האמנותי של עידו שפיטלניק במוזיאון תל אביב לאמנות, יעלו הפקות מקור מגוונות. אחת מהן היא יצירה למספר ולתזמורת עם ינץ לוי ותזמורת המהפכה על "הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות".

המופע, שיתוף פעולה של הסופר ינץ לוי, המלחין אבנר דורמן ותזמורת המהפכה, מבוסס על ספרו של לוי, זוכה פרס דבורה עומר לשנת 2024. האגדה על רגשות אנושיים, טובים ורעים, דרך מילים ומוזיקה, תציע לקהל הרפתקה חד־פעמית בכיכובם של לוי ותזמורת המהפכה בהרכב של 14 נגנים, בניצוחו של רועי אופנהיים, שיחד עם זהר שרון מנהל את התזמורת. בראיון משותף מספרים רועי וינץ על היצירה, שמביאה לבמה משהו חדש ומיוחד.

"זה מאוד שונה מהיצירות האחרונות של תזמורת המהפכה", מסביר רועי, "החזון שלנו הוא יצירה ישראלית מקורית בשילוב אמנויות, ומכיוון שרוב הפרויקטים שלנו הם לאנשים בוגרים אני טוען שאנשים היום שומעים עם העיניים, ולכן צריך דרך אמנויות במה אחרות לכוון אותם לחוויה מוזיקלית. לכן יש תאורה ווידאו וכל מיני דברים, כדי שהחוויה המוזיקלית תהיה במרכז.

"פה זה מקום אחר, זו יצירה לילדים, הם עדיין לא התקלקלו, אני מקווה. זו יצירה ישראלית מקורית, של ינץ לוי ואבנר דורמן, ושילוב האמנויות מבחינתנו הוא יצירה לסופר ולתזמורת. על הבמה יפגשו הילדים סופר שמספר סיפור, עם מוזיקה והמון כלים, והסיפור אמור להחזיק אותם עם המוזיקה. אין פירוטכניקה אחרת. יש הצגות ילדים, יש קונצרטים מוסברים לילדים, יש הצגות שהפסקול שלהן הוא מוזיקה קלאסית, אבל פה המוזיקה היא התוכן של הסיפור".

ינץ: "הפרויקט הזה הוא חלום רב־שנים שמתגשם עבורי. הרעיון ליצירה של מספר ותזמורת היה בכלל עוד לפני הספר, כי זה סיפור שעוסק ברגשות. זה סיפור על הנסיכה אביגיל שיש לה חיים מושלמים, וכמו באגדות רבות המלכה מתה, והנסיכה צריכה להתמודד עם אבא שלה שעצוב ועם העצב שלה. קשה לה להתמודד עם הרגשות האלה, ויום אחד מגיע ממציא לממלכה, שיכול לשאוב את הרגשות מלב האנשים. הנסיכה והמלך מעדיפים לשאוב את הרגשות של כל תושבי הממלכה, והעולם הופך להיות עולם ללא רגשות בכלל. עם כל הרגשות ששאב, הממציא מקים בית חרושת שאליו הוא מוזג את הרגשות בפחיות ומוכר חזרה לתושבי הממלכה, ובעצם מעוות את העולם הרגשי של כולם כי הם צורכים את הרגשות שלהם דרך משהו מכוער מתועש וממוסחר, ובשלב מסוים הנסיכה יוצאת להציל את המצב.

"הספר התפרסם לפני שלוש שנים, והוא ברשימת מצעד הספרים של משרד החינוך וזכה להמון תגובות חזקות גם מהורים וגם מילדים, ואני רציתי שזה יהיה למספר ולתזמורת כי מוזיקה יכולה לנגן רגשות. הרגשתי שאני צריך להיות על הבמה, והתזמורת בידיים של אבנר דורמן, המלחין, תנגן את קשת הרגשות, כי בהלחנה של אבנר יש משהו יוצא דופן שמאפשר לילדים ולהורים להיכנס לעולם של המוזיקה הקלאסית, מה שמקנה לדבר הזה ערך מוסף".

"יוצאים להרפתקה חדשה"

אתם מרגישים את התפקיד החדש שקיבלו המוזיקה והתרבות בכלל בתקופה האחרונה?

רועי: "הספר של ינץ יהיה רלוונטי גם בעוד 50 שנה. אנחנו יצורים רגשיים, וספציפית בתקופה הזאת כולנו רוצים להתרגש, ואני אוהב את זה שתזמורת היא בית חרושת לרגשות. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו מאפשרים לאנשים בהאזנה לפגוש רגשות והלכי רוח שביום־יום הם אולי לא פוגשים. אנחנו עושים את מה שאנחנו מספרים עליו, וזה הדבר המעניין. בתקופה הזאת אני רואה שיש לנו זכות גדולה להביא טיפה יופי לעולם".

ינץ: "כסופר לילדים אני תמיד מסתכל על מה שהם חווים בעולם בעיקר בזמנים של אירועים קשים, העבודה שלי לא מתחילה ונגמרת בכתיבה. אני מרגיש אחריות לקיים דיאלוג משמעותי עם ילדים ולהיות מחובר לנקודת המבט שלהם.

"בתקופה הזאת כולנו, גם הילדים, חווים הצפה רגשית של המון דברים, טלטלה רגשית במשך יותר משנה, וכולנו מנסים לחשוב איך מגינים על הילדים. היצירה הזאת, מאחר שהיא עוסקת ברגשות וחושפת אותם דרך המוזיקה, גם מתייחסת למקום של רגשות קשים ושליליים. יש רלוונטיות להורים לבוא עם הילדים".

כסופר כבר חווית עיבוד של יצירה שלך לבמה, כש"דוד אריה" הפך להצגה בהבימה. איך ההרגשה הפעם?

"זו הרפתקה, ללכת אל הלא ידוע. יש לי חוזה עם הקוראים שלי שאלך למקומות הלא מוכרים לי ואקח אותם לשם, וזה מה שקורה פה. אנחנו יוצאים יחד להרפתקה חדשה ומאוד ייחודית".