חיים משה חושף: "אני הולך לשתף פעולה עם אישיות מפורסמת"

תופעה בהתהוות: אחת לחודש בימי חמישי, לרוב בחמישי האחרון בחודש, משהו קורה במועדון זאפה בתל אביב. זו כבר מסורת: ההופעות של חיים משה הופכות לאירוע של ממש תחת השם "לילות תל אביב". יודעי דבר מספרים על כרטיסים שאוזלים עם פרסום המועדים לערב שכולו חגיגה, במיוחד בתקופה שבה כולנו משוועים לחגוג.

זה מתחיל עם די.ג'יי OVED, שפותח את הערב עם מוזיקה אוריינטלית ברקע, ואז ארוחת שף במסגרת Chef & Show של זאפה ולקט ישראל (ב־27 במארס זה יהיה השף תומר טל, בהמשך יתקיימו מופעים גם ב־3 באפריל וב־24 במאי). בהמשך הערב עולה חיים משה להופעה שאותה הוא מסיים בחצות, ואז מתחיל מופע נוסף של אמן צעיר (במופע הקרוב יהיה זה אודי צברי), שממשיך את החגיגה לעוד שעה שלמה.

"התחלנו עם זה עוד לפני המלחמה, כמופע מחתרתי, וממש נהיה באזז סביב זה. יודעי דבר מחכים לזה ומגיעים. זו כבר מסורת", מחייך משה. "זה קורה בכל חמישי בסוף חודש. כבר כשאני רואה את הקהל בכניסה אני אומר: וואו, איזה כיף לי. יש מקומות שבהם אני מציץ על הקהל מהחלון ומתרגש בעצמי מההתלהבות שלו. כיף לי לבלות איתם. זה בעצם חיבור של אוכל ומוזיקה.

"כבר בכניסה יש די.ג'יי שדואג שתהיה להם שמחה ואווירה טובה, הם נהנים, שותים ואוכלים, וב־22:00 אני עולה למופע שבו אני משתדל לתת להם את כל הקלאסיקות. אני משתדל לעזור לאנשים להשתחרר. אני יודע שזה קשה אחרי החדשות שהם רואים, אבל כשאני רואה חיוכים ושמחה - אני מרגיש שעשיתי משהו טוב, וזה גורם לי לחייך".

מאז 7 באוקטובר יצא לך להופיע בפני אנשים בשטח? לפגוש חיילים? פצועים?

"כמובן. מאז 7 באוקטובר יצא לי לרדת לשטח, הופעתי בפני חיילים ששמו לי את הכומתות שלהם על הראש, בבתי חולים, בבסיסים. כשאני רואה את הקהל שר איתי ושמח ומכיר את המילים, התחושה היא משהו שאי אפשר להסביר. אלה שירים של 45 שנה, ואנשים צעירים יודעים את המילים, שרים איתי, שמחים, ורוקדים - זה עושה טוב על הלב".

"משמעות חדשה לשירים"

כמו שירים רבים בשנה האחרונה, גם שיריו של הזמר, שבספטמבר יחגוג 70, מקבלים לא פעם משמעות חדשה. "משהו מאוד מרגש קורה עם הטקסטים האלה. היום, כשאני שר את 'נשבע', 'התמונות שבאלבום', 'כל נדריי' או 'בואו נשיר לארץ יפה', זה מייד מקבל פרשנות חדשה והקשר חדש למציאות שלנו, ואני רואה את זה בתגובות של הקהל.

"אני מרגיש את זה כשאני שר את הקלאסיקות האלה. אני רואה דמעות בעיניים של האנשים. לפני שבוע שרתי את 'התמונות שבאלבום', ואנשים פשוט ישבו מולי ובכו, ואני נחנקתי, ממש. זה קשה להמשיך לשיר, אבל אני עושה סוויץ'. כי זה התפקיד שלי - לשיר גם אם אני לא מחייך, וגם אם אני עצוב. אני נולדתי לשיר, ואני אעשה את מה שאוהבים ואת מה שרוצים. ואם אני מצליח לנחם ולהעלות חיוך - עשיתי טוב".

לצד הלהיטים האהובים שלך, יש לך מחשבה להקליט חומרים חדשים או אלבום חדש?

"לי יש כיוון מסוים, ואני אשיר רק כמו שאני אוהב וכמו שאני חושב, לא כמו הצעירים היום. אני בן רבע ל־70, והיום כולם מוציאים סינגלים, פחות אלבומים. ברגע ששיר מגרה אותי - אין לי בעיה. אני יורד למרתף שלי, יש לי שם אולפן, ואני מתחיל להקליט ולשיר. אני לא מתכונן להפסיק, ורק מחכה שימשיך, בעזרת השם. יש לי סינגלים חדשים בקנה. אני גם מאוד אוהב שיתופי פעולה, אני הולך לשתף פעולה עם אישיות מפורסמת, אבל אני עדיין לא יכול להגיד את השם שלו, אלא רק אחרי שנקליט. בעיקרון יותר קל לי לעשות שיתופי פעולה עם אמנים בגיל שלי, באותו לבל, עם אותו צבע קול ובערך באותו כיוון. אבל אם זמר צעיר ימצא חן בעיניי - אני לא פוסל.

"יש הרבה זמרים צעירים ששמעתי ואהבתי. אחד מהם הוא איתי לוי, שבא כמה פעמים להופעות שלי והעליתי אותו לבמה. אני ממש אשמח להקליט איתו דואט. חוץ מאיתי עלו לשיר איתי ליאור נרקיס, פאר טסי, עומר אדם, הפרויקט של רביבו, יואב יצחק, ישי לוי, שלומי שבת, אבנר גדסי, אביהו מדינה, שמעון בוסקילה, עידן יניב, דקלון... אני אוהב לארח, ובהופעות שלי, ברגע שההופעה נגמרת בחצות, עולה זמר צעיר שאני מארח, כי אני רוצה לתת במה לכישרונות צעירים ולפרגן גם לכאלה שעדיין לא מאוד מוכרים. הראו לי סרטונים של כמה זמרים, ואני בחרתי".

"שומר על אופטימיות"

עם כל מה שקורה במדינה, אתה מצליח להישאר אופטימי?

"כמו כל עם ישראל, אני מתפלל שכולם יחזרו. מאוד התרגשתי כשראיתי את החטופים שחזרו. בכיתי כמו אבא לילדים וסבא לנכדים. זה מאוד ריגש אותי, ואני רוצה לאחל להורים ולמשפחות החטופים שיהיו חזקים. כל הכבוד לעם ישראל שנמצא מאחוריהם. אני שומר על אופטימיות, ובטוח שיהיה לזה סוף טוב".

יש לך חלומות להגיע למקומות כמו קיסריה?

"כשיהיה לי משהו כזה גדול - את תהיי הראשונה לראיין אותי", הוא צוחק, "אבל האמת היא שכשאני מופיע בזאפה, אני מרגיש שהקהל אוהב אותי ואני אותו. זה כמו הבית שלי, זה כמו משפחה. בחוץ, במקום גדול, אתה מאבד קשר, וזה קשה. במקומות כמו זאפה, גריי ורידינג 3 זה מאוד חם. האהבה והקרבה של הקהל גורמות לי להתרגש".