אירוע המוזיקה שהתקיים בישראל למרות המלחמה: "יש תקווה, אנחנו לא מרימים ידיים"

כבר 15 שנה שפסטיבל "חשיפה בינלאומית" מארח בארץ בכירים מעולמות התרבות והאמנות, ומציג בפניהם את מרכולתה היצירתית של ישראל.

בזכות האירוע זכו אמנים מקומיים רבים בחשיפה בפני כמה מהכוחות החשובים, הבולטים והמשפיעים בתחומם, דבר שהוביל לחתימה בלייבלים בחו"ל, להופעות בפסטיבלים ברחבי העולם ולהפצת יצירתם של שמות כמונגה ארזולולה מארש לקהל חובבי מוזיקה בינלאומי.

הפסטיבל התקיים בתאריכים 16-11 בנובמבר וכלל 50 הופעות, שהתקיימו בין ירושלים לאילת. על המשתתפים ניתן למנות אמנים כמו גבע אלון, גל דה פז, הילה רוח, תמר אפק, יוסי מזרחי ורבים אחרים - כולם הופיעו בפני נציגי תעשיות מוזיקה משלל מדינות, ובהן ארה"ב, אנגליה, צרפת ונורווגיה.

כמו כל אירוע שמהותו אירוח גורמים מחו"ל ובהתחשב בעובדה שבשנה שעברה הוא בוטל, שכן היה אמור להתקיים שבועות ספורים לאחר אירועי 7 באוקטובר - הפקתו השנה אינה מובנת מאליו. לאור המצב הנוכחי בארץ, קיומו אף הוטל בספק לרגעים. אבל עבור הדס ונונו, מנהלת חשיפה בינלאומית למוזיקה וענת גלעד, מנהלת מחלקת אמנויות בחטיבה לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ והאחראית על אירועי החשיפה בתחומי המוזיקה, המחול והתיאטרון, מדובר באתגר נוסף, בתוך כמה שנים שהכילו לא מעט כאלה.

"כמעט לא היה לנו פסטיבל 'חשיפה' שלא התקיים בחודש שהיו בו מבצע צבאי, מתקפת טילים או פיגועים. אז אנחנו כבר קצת רגילות", אומרת ונונו. "אנחנו מסבירות לאורחים שאמנם 40 ק"מ מפה יש בלגן, אבל בתוך הערים אתה פחות מרגיש את הדבר הזה".

"אני חושבת שזה היה האתגר העיקרי", מודה גלעד. "הקושי הוא לא למצוא את האנשים שמעוניינים להגיע לפה בשביל להשתתף בפסטיבל, כי למוזיקה הישראלית יש את קהל המעריצים שלה. יש אינסוף תחנות מוזיקה, מנהלים אמנותיים ומנהלי לייבלים מכל העולם שמבינים מה קורה פה, ומתרגשים בכל פעם להגיע ולהכיר קולות חדשים.

"הקושי העיקרי שלנו הוא שישראל במלחמה, והחשש כיום הוא לביטחון האישי שלהם. אני חושבת שזו גם הסיבה העיקרית שרבים בחרו לא להגיע לכאן השנה, ואפשר להוסיף לזה גם את היעדר הטיסות והעלויות הבסיסיות שלהן בימים אלה".

איך בכל זאת מביאים לישראל אורחים בזמן מלחמה?

ונונו:"אם עכשיו מישהו היה מזמין אותנו לאוקראינה לפסטיבל, מה היינו אומרים? ברור שהיינו אומרים לא. אבל בחודשים האחרונים, כשהתחלנו את תהליך ההזמנה של האורחים, נגענו בזה מאוד בזהירות. חיכינו לאיזושהי שעת כושר שנראתה לנו הגיונית. התחלנו לגשש בסביבות האביב אצל אנשים שהיו אמורים להגיע בשנה שעברה. הייתי בטוחה שנקבל אינסוף הודעות נאצה, היתה תחושה שהעולם כל כך נגדנו, ומה קשור לפנות לאנשים עכשיו.

"אבל כדי שנוכל לחשוב על אם באמת יש פסטיבל השנה, פנינו לכל 80 האנשים שהיו אמורים לבוא בפסטיבל הקודם, ו־30 מהם אמרו 'וואלה, היינו באים'. אז הבנו שיש עם מי לעבוד".

הרעיון של הפסטיבל הוא הנגשה של אמנים ישראלים לחו"ל. גם זו לא משימה קלה כרגע.

גלעד:"זה תלוי איפה ומול מי. מובן שיש כאלה שמעדיפים לא להיות מחוברים לישראל בימים אלה, ואנחנו עובדים עם מי שיש איתו שיח".

ונונו:"היה לנו מאוד חשוב לקיים את הפסטיבל השנה גם ממקום של הסתכלות פנימה לאמנים בארץ. יש באמת איזשהו ייאוש בעולם התרבות, בטח עבור מי שמכוון החוצה. ולנו, כארגון שמהווה איזושהי פלטפורמה של חיבור, היה מאוד חשוב להגיד לאמנים שזה לא ככה, ושאנחנו לא מרימים ידיים. אמנות היא עדיין דבר מחבר, וזה נותן איזושהי תקווה".