"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ברקע סערת טקסי הזיכרון: זה המקום שבו עידן רייכל בחר להיות ב־7 באוקטובר

הזמר והיוצר התייחס לסוגיה בחשבון האינסטגרם שלו, וכתב כי הוא יילך למשפחות הנופלים והחטופים • "אפשר וצריך לחבק את כל אלה שחזרו ושיחזרו. והלוואי וכולם יחזרו"

,עודכן
0השמעה
עידן רייכל. צילום: שי פרנקו

על רקעהסערה הנמשכת והפילוג שנוצר בין טקס הזיכרון הממלכתי, שאותו מנהלת השרה מירי רגב, לבין טקס הזיכרון שמארגנות משפחות החטופים,הזמר והיוצרעידן רייכלמבקש שלא ניתן גם לאירוע הזה להעמיק את הקרע בינינו.

בסטורי שהעלה לחשבון האינסטגרם שלו כתב רייכל: "ב־7 באוקטובר אלך לאמוץ אבני מבארי ולמשפחתו שאיבדה כל כך הרבה מבני המשפחה והחברים, ולאביטל והבנות מניר עוז, והלוואי ונהיה שם עם שגיא (דקל חן) שיחזור עד אז. ואלך למשפחתו של אל"ם רועי לוי, לציון ונתנאל וכל החברים שלהם הפצועים המאושפזים בשיקום".

אל"מ רועי לוי ז"ל,צילום: דובר צה"ל

"מכל עבר שואלים ומתעסקים באיזה טקס ישיר איזה זמר - ומאתמול גם שואלים אותי לאן אגיע אני. עיסוק מוזר שכזה בימי אסון. ביום השנה - מציע לעמוד ביחד, בשתיקה, נוכח ההפקרה. נוכח האסון. לא חייבים במה, ותאורה, ורמקולים ונאומים. אפשר וצריך לחבק את כל אלה שחזרו ושיחזרו. והלוואי וכולם יחזרו. ולשתוק מול קברות הנרצחים. לבקר בבתי החולים את החיילים הפצועים כל כך קשה. שעדיין יהיו שם. והם יהיו".

לבסוף כתב: "אני מעריך שמשפחות שכולות רבות יוזמנו לכל אחד מהטקסים, ואני רק יכול לקוות שהטקסים לא ישמשו כעוד גורם מפלג, ועוד על חשבונן של אלה. ואם אקשיב למוזיקה - זה יהיה רק ל'פרויקט של תמרי' - פרויקט הבוגרים בכפר המוזיקלי של תמר קדם סימן טוב שנרצחה עם בעלה ושלושת ילדיהם - ושל שגיא דקל חן, שעדיין שם. בעזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר