בין כל האלבומים שמתעסקים במלחמה: בלקן ביט בוקס רוצים דווקא להציע אסקפיזם מבורך

את הסינגל המצוין "Avalanche" הוציאובלקן ביט בוקסכבר ביוני של השנה שעברה, כקדימון לאלבום שעתיד היה לצאת אז "בקרוב". אני זוכר אותו במיוחד, נוכח העובדה שלקראתו ראיינתי אתתומר יוסף. חבר ההרכב סיפר לי על האופי השונה שקיבלה אסופת השירים החדשה שכתבו הוא, תמיר מוסקט ואורי קפלן - תוצאה של ההתרחקות מהעיר לטובת כתיבת חומרים בקיבוץ צאלים, מקום מושבו של יוסף בשנים האחרונות.

בדיוק שנה מאוחר יותר, האלבום השישי במספר של הלהקה הוותיקה, "Wild Wonder", יוצא באיחור ניכר אך מובן. מאז אותו ראיון הספיק תומר להעביר שעות בממ"ד ולמצוא מגורים זמניים במלון במצפה רמון, לא לפני שחזה באימה במתרחש בקיבוצים הקרובים אליו בנגב. אבל לזוועות אוקטובר האחרון ולגרורותיהן אין התייחסות או אזכור ב־13 רצועות האלבום החדש והמצוין הזה, השונה (אבל לא באופן חריג מדי) ברפרטואר של הלהקה.

יש לכך נימוק כרונולוגי, שכן כל שיריו נכתבו בזמנים יחסית רגועים ויפים יותר, אבל אולי גם נימוק מהותי: בין שלל האלבומים שעוד תוליד המלחמה האיומה הזו ושיעסקו בה, שחלקם כבר יצאו ואחרים נמצאים בשלב ההתהוות - בלקן ביט בוקס רוצים להציע עכשיו דווקא אסקפיזם מבורך.

זה לא שאין כאן שלל קטעים מקפיצים - כמו הסינגל המוזכר, משויפי גרוב כמו "Wild Like a River" או רקידים כמו "Long Time Coming", נניח. אבל קשה לא לשים לב לשינוי בצליל, במזג ובמסר. אחרי שנים שבהן הם שילבו אמירות חברתיות־פוליטיות (נכון, לפעמים גם קלישאות, אבל אין באמת דרך להימנע מכאלה מדי פעם) באווירת מסיבה, הפעם בלקן מציעים התבוננות פנימה, אל נבכי הנפש.

"אלבום אישי", יש שיקראו לזה, שמכיל פחות ביטים אלקטרוניים ויותר כלים חיים, אווירת סקא (כמו בשיר הנושא) וקצב שעדיין מזמין פיזוז, כמו ב-"Every One of Us Is God", למשל, רק מהסוג הרגוע והצ'יל־אאוטי יותר. בקיץ זוועתי כזה, ובתקופה שלא ממש עושה חשק למסיבה, BBB הוציאו אלבום נהדר ומתון יותר, שמביא איתו תחושת נחמה.