"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
אלבום

הלהקה הזו הוציאה את האלבום הכי טוב שלה ב-20 השנים האחרונות

האלבום החדש של פרל ג'אם וה-12 במספר של הלהקה הוא כל מה שאלבומי שני העשורים האחרונים לא היו • כלומר - אלבום מעולה

,עודכן
0השמעה
לא איבדו כלום. פארל ג'אם. צילום: אי. פי

עבור חובביה הגדולים שלפרל ג'אםמהתקופה שבה פרצה בתחילת שנות ה־90, האזנה לאלבום חדש של ההרכב מסיאטל אינה משימה פשוטה בשני העשורים האחרונים.

המפגש בין הקהות הרגשית שנוצרת אחרי שנות קיום רבות יחסית, לבין העובדה שהאלבום המשובח האחרון שהוציאה, "Binaural", יצא לפני 24 שנה, לא מותיר המון מקום להתלהבות מחומרים חדשים של ההרכב.

"Gigaton", התקליט הקודם של הלהקה, שיצא בשנת 2020 המקוללת, היה משעמם אפילו ביחס לקודמיו, ובאופן כללי התחושה היא שמדובר בהרכב לייב מעולה, שמוציא אלבומים בדרגות משתנות של גנריות רק כדי להצדיק את היציאה לסיבובי הופעות.

עטיפת האלבום החדש של פרל ג'אם,צילום: יח"צ

אך "Dark Matter", האלבום החדש וה־12 במספר של הלהקה, הוא כל מה שאלבומי 20 השנים האחרונות (מלבד "Backspacer" הפאנקי מ־2009) לא היו. כלומר - אלבום מעולה.

עוד טרם צאתו, הגיטריסט מייק מקרידי אמר שזו היצירה הכבדה ביותר שלהם זה שנים, וזה בהחלט ניכר בסינגלים שקידמו את צאתה - כמו "Running", דוגמה לרוק מהיר, גראנג'י ובועט אך מעט גנרי, או "Scared of Fear" הקצבי והלא מתחכם.

אבל האלבום עצמו הוא הרבה יותר מחוויית גיטרות רועשת עבור אבות לא־ממש־טריים, ולמעשה מציג כמה מהשירים הטובים ביותר של הלהקה. זו בוודאי לא היצירה הכי טובה שלהם, כפי שטען הסולן אדי ודר, אבל היא אכן השלמה והראויה ביותר שהוציא עם חבריו כבר שנים רבות.

בגזרת הטקסטים, קשה לא לשים לב לכך שוודר, שנשמע כאן במיטבו, מעלה שוב ושוב את עובדת היותו "השורד האחרון" (הכוונה, אפשר לנחש, היא לשאר חבריו לסצנת הגראנג' של הניינטיז, שמצאו את מותם לרוב בהקשרים של התאבדות או מנת־יתר).

ב"Got to Give" הוא שר "אהיה האחרון שעומד", וברצועה החותמת, "Setting Sun", אומר: "מתברר שהנצח בא והלך. האם אני היחיד שעדיין מחזיק מעמד?". ברמה העובדתית נראה שכן, אבל אם לשפוט לפי אסופת השירים החדשה שלו - ניכר שהוא עושה הרבה יותר מזה.

"Dark Matter", פרל ג'אם

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר