סתם גימיק: טיילור סוויפט מגישה לנו עוד מאותו הדבר

ממש כמו הקולגה (או המתחרה שלה)ביונסה, גםטיילור סוויפטהחליטה שהאלבום החדש שלה, ה-11 במספר, יהיה אלבום כפול.

בניגוד לביונסה,סוויפטבחרה לעשות את זה בהפתעה (חלקו השני של האלבום שוחרר ללא התראה זמן קצר לאחר צאתו של הראשון, שעליו היא הכריזה מראש), ובכך היא הוכיחה בפעם המי-יודע-כמה שהיא גאונת שיווק, ממש כפי שהיא מכונת ירייה של טקסטים, שמתעלה על קווין בי בכל הנוגע ליחסי ציבור.

עם זאת, זה לא משנה את העובדה שממש כמו במקרה של ביונסה, פרט ליוהרה ולצורך בגימיק בומבסטי - לא באמת הייתה סיבה להוציא שני אלבומים במכה, כששניהם מלאים בכל כך הרבה שירים שדומים זה לזה.

זה לא ש"The Tortured Poets Department", תקליט עם שם יפה שמעיד על אופיו המלנכולי, הוא אלבום רע. למעשה, יש בו קטעים שממשיכים להוכיח שסוויפטהיא ליריקנית-על. משוררת פופ שיודעת לחבוט באויביה (יעיד על כך שיר הנקמה שמשגע את הרשת "Thank You Aimee", שככל הנראה עוסק בוויכוח מלפני בערך 250 שנה עם קים קרדשיאן), ויותר מכך - אמנית ייסורים עצמיים שיודעת לתאר שיברון לב כמו שמעטות מזמרות הפופ הפעילות היום יודעות.

היא עושה זאת באופן הישיר, הבוטה והפואטי ביותר בשיר הנושא של האלבום, שכמו רבים משירי האלבום מופנה כלפי המאהב לשעבר מאטי הילי, סולן להקת ה-1975, וכן בשירים כמו "Peter", "?How Did It End" ו"Fortnight", שבו מתארח פוסט מאלון.

באופן כללי, מדובר באלבום רווי התייחסות למונח המוות, בעיקר בהקשר של מערכות יחסים, בדגש על פרידות כואבות. אך בשלב זה של חייה, כשהיא מיליארדרית בת 34 שנחשבת הזמרת המצליחה והאהובה ביותר בשנים האחרונות, קצת מוזר שסוויפט ממשיכה להשתמש בטיקט ה"חשבתי שנאהב ונהיה יחד לנצח, עכשיו נפרדנו ואני רוצה אותך מת".

שיברון לב מספר 237

לפעמים היא עושה זאת באופן שנון או חד מספיק כדי לגרום למאזיניה להבין כמה כאב היא נושאת (כפי שמוכיח השיר המצוין "I Can Do It With a Broken Heart"), אבל כדי לספר על שיברון לב מספר 237 בטח לא צריך 31 שירים, שרבים מהם נשמעים זהים זה לזה. זה לא האלבום שיפגע במעמדה הרם, אבל בפעם הבאה - אולי כדאי למוזיקאית המוכשרת הזו לחשוב על משהו מקורי להגיד, במקום לשחזר את הנוסחה שכולם כבר מכירים.