לראות את האור: אפרת גוש מעלה מופע חדש ומסקרן
הזמרת והמוזיקאית המוערכת מעלה מופע ג'אז, בו תציג עיבודים חדשים לקלאסיקות ולשירים מקוריים שלה • "מבחינתי המופע הזה הוא לחזור לחוף מבטחים"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
 |  |
היא אולי לא ג'אזיסטית קלאסית, אבל מקורותהג'אזזורמים היטב בנהר הגרוב במוזיקה של אפרת גוש. כעת היא לוקחת את ההשראה הגדולה שעליה גדלה מגיל קטן לכדי מופע שלם. זה יקרה במסגרת מופעי "צלילי חורף" בהיכל התרבות בתל אביב, שיתקיימו במהלך חודש מארס (13-16), בליווי הרכב של שישה נגנים - מופע שבו תציג עיבודים חדשים שלה לקלאסיקות ג'אז ולשירים מקוריים שלה.
"בתור נערה חלמתי בכלל להיות זמרת ג'אז, זו היתה המוזיקה ששמעתי בבית, וחסכתי כסף כדי לטוס לניו יורק וללמוד ג'אז ב'ניו סקול', ואז מסלול חיי הוסט למקום קצת אחר", גוש צוחקת. "אבל זו מוזיקה שתמיד מלווה אותי, ואני חושבת שהיא באמת נמצאת בתוך השירים שלי, בין שבכתיבה ובין שבהגשה. זה סוג של בית בשבילי".
ספרי לי על המופע.
"הבסיס שלו הוא מופע שעלה פעם אחת לפני שנה בפסטיבל הג'אזבאילת, ועל זה יש חידושים ושינויים. אני מוסיפה שירים שלי, לצד שירים שגדלתי עליהם ושאני מרגישה שאני יכולה לתת להם פרשנות משלי".
"מבחינתי המופע הזה הוא לחזור לחוף מבטחים, ואני עושה את זה פעם בכמה שנים. יצא לי להופיע עם הביג בנד של תל אביב או להעלות סוג של מופע ג'אז בפסטיבל הפסנתר. פעם בכמה שנים אני מקבלת את התשוקה הזאת, את הגירוד הזה, לחזור רגע למקום הראשוני שלי. יש משהו אסקפיסטי בלהתעסק כרגע בג'אז - מקום שבו הבעיות הן באנגלית, ורוב הבעיות בשירים שאני בחרתי מדברות על אהבה".
אם כבר דיברת על אסקפיזם, המוזיקה הפכה למקום מפלט בחודשים האחרונים.
"נכון, המוזיקה היא כלי מדהים וכוח גדול מאוד שמספק הקלה ונחמה, בטח בימים קשים כאלה. בימים הראשונים של המלחמה נוצר ביקוש לאמנים ולאמניות שיבואו לשיר למפונים, לחיילים או לפצועים. כולם היו צריכים את המקום המוגן והבטוח הזה, את היכולת להתפרק, שמוזיקה מאפשרת, את המקום לשים לרגע את הבעיות בצד".
"כמו אמנים רבים גם אנחנו הסתובבנו בכל הארץ. רוב הזמן הייתי עם הפסנתרן שלי, אסף מידן, ובחלק מהזמן הסתובבתי עם יוני בלוך. ההופעות הופשטו מכל הטפל שלהן, מכל הקישוטים, ונשארה רק המהות של מה זו הופעה - חיבור בין אנשים".
בתחילת המלחמה השיר "לראות את האור" של גוש ליווה סרטון מצמרר של הנרצחים ממסיבת הנובה, שבו הם נראים רוקדים ברגעים השמחים של המסיבה לפני האסון. הסרטון הפך ויראלי, תורגם לאנגלית ושימש את מערך ההסברה האזרחי בעולם. "זה מאוד מרגש. כשאני מוציאה שיר, אני נותנת אותו, מעבירה הלאה, זה כבר לא שיר שלי אלא שלנו, וספציפית השיר הזה מקבל בכל כמה שנים משמעות נוספת, וזה מאוד מרגש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו