בית משוגעים? "חייבים להיאחז בטוב"
הזמן להשמיע קול: רן דנקר חובק שיר חדש - ולא יכול שלא להתייחס לקשת הרגשות שחווה מאז אותה שבת שחורה • "הייתי בחרדה קיומית - עכשיו זה הזמן ליצור"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
 |  |
חודשיים לקח לרן דנקר להצליח לבטא במוזיקה שלו את תחושות התסכול, האובדן והחרדה שהוא חש מאז אותה שבת שחורה שטלטלה את כולנו.
כעת, ארבעה חודשים בדיוק אחרי 7 באוקטובר, הוא מוציא את "עד שכל זה יעבור", שיר שכתב עם אבי אוחיון ואליה רוסליו והלחין עם אבי אוחיון (הפקה מוזיקלית של ניר מימון).
"7 באוקטובר תפס אותי, כמו את כולם, לא מוכן, בחוסר אונים. רציתי לתת ולתרום, ולא מצאתי את הדרך, הרגשתי שאני אבוד", הוא מספר, "לא רציתי לעשות מוזיקה, לא הצלחתי להוציא צליל מהפה, הייתי דבוק לחדשות, בחרדה קיומית ובכאב, וכשהתחילו להגיע בקשות לבוא לשיר בפני מפונים, עשיתי את זה.
"אני זוכר את ההופעה הראשונה, שלושה ימים מפרוץ המלחמה, זה היה סוריאליסטי. לאט־לאט כל התחושות התחילו לבעבע ולגדול והתחלתי להרגיש שיש לי מה להגיד, ושמעבר להופעות בכל מקום שאליו קוראים לי, משהו מתחיל לדגדג לכתוב, אולי אפילו כטיפול עצמי. חודשיים אחרי שפרצה המלחמה, כשאני זועם, מתוסכל ועצוב, החלטתי שאני מרים את הכפפה, הלכתי לחברי אבי אוחיון, התקשרתי לאליה רוסיליו ואמרתי להם 'בואו ננסה לכתוב משהו', וברגע שלקחנו גיטרה זה קרה נורא מהר.
"השיר נפתח עם 'עד שכל זה יעבור אני ממשיך ללכת' וזה אולי הדבר הבסיסי שהרגשתי, שיש משהו בחיים שיותר חזק מהכל. שלמרות שאנחנו בתוך הכאב הכי גדול שלנו חייבים להמשיך לנוע, כי אם ניעצר פשוט ניגמר ונתפייד".
השיר הזה בעצם מוקדש למדינה.
"נכון, כשאני שואל 'איפה את?' זה קצת למדינה, כמו ילד שרוצה שאבא ואמא יגידו שהכל בסדר ושהם דואגים לי, ואני מבין פתאום שאולי אין כזה דבר, שנשארנו תלויים באוויר - הפחד, חוסר הוודאות והתחושה שהכל קרה, דברים שלא דמיינו שיקרו, החוויה ששום מקום לא בטוח".
בתוך המלחמה הזאת גם נולדה לכם תינוקת.
"נכון, אור נולדה עשרה ימים לתוך המלחמה, קראנו לה אור כי אין ברירה אלא להיאחז באור ובטוב והיא בהחלט האור שלנו, וכאבא לתינוקת זו חוויה נורא מטלטלת. יש משהו בלהסתכל עליה ולראות את הפער העצום בין התום והטוהר והיופי שלה לבין מה שקורה בחוץ. זה מתלווה לתסכול ולזעקה, שאני לא יכול להסתכל על הילדות שלי שישנות בבית ולא לחשוב מה עוברים החיילים והחטופות והחטופים".
אמש הוכרז על הזוכה ב"כוכב הבא". הראיון התקיים לפני שידור התוכנית, ודנקר מספר על החוויה הכללית שלו ממנה: "נקראנו לדגל לשמח את העם, ולי היה מאוד קשה. רציתי נורא להנציח את הקרע שאני חווה בתוכי, שנבין את הקונטקסט, שעושים אירוויזיון בשנה של כאב עצום ומלחמה עקובה מדם. במקום הזה יש עלינו אחריות, וגם לנציג שלנו תהיה אחריות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו