ואלרי חמאתי עונה למקטרגים: "אני ישראלית לכל דבר"

על רקע המלחמה, באשדוד לא עוצרים ולרגל 30 שנות יצירה של "התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד" בחרו לפתוח את עונת 2024 בקונצרט פתיחה חגיגי, "בין מקאם למקום", בניצוחה של סיון אלבו בן חור ובהשתתפות בנג'מין בוזגלו וואלרי חמאתי.

השניים גדלו על מסורת המקאם ועל הפסקול הייחודי שנוצר בישראל, המשלב את התרבויות והשפות השונות. בקונצרט, שיתקיים ב־28 בינואר במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע ויהיה יריית פתיחה לסדרת קונצרטים ברחבי הארץ, ישלבו קלאסיקות מעולם המקאם והפיוט, לצד יצירות מקור של ואלרי ובנג'מין בעיבודים חדשים ובפרשנות החדשה של התזמורת.

בראיון משותף מספרים ואלרי חמאתי ואלעד לוי, מנהלה האמנותי של התזמורת, על הכוח של המוזיקה בימים האלה ועל הניסיון להמשיך אף שהמלחמה עדיין לא תמה.

"בחודשיים הראשונים מאז שפרצה המלחמה היתה גם בעיה להתכנס, אז נוסף על כך שהכל נעצר, גם אם רצינו לעשות חזרות או מפגשים זה היה בלתי אפשרי", מסביר אלעד. "מצד שני, נגני התזמורת צוותו לכל כך הרבה פעילויות של התנדבות והפגה אצל מפונים בכל הארץ, מים המלח ועד קריית שמונה. התזמורת מורכבת מקלאסיקנים וגם מכאלה שמגיעים ממוזיקה אנדלוסית ערבית מהמזרח, אז אפשר היה לנתב את הנגנים לפי מה שביקשו".

והחלטתם שאף שהמלחמה לא נגמרה אתם חוגגים את העונה ויוצאים לסיבוב קונצרטים.

"ההחלטה התקבלה ממש לא מזמן, בחששות מאוד גדולים. מצד שני, יש למוזיקה כוח, היא מחוללת פלאים - יצא לי לראות את זה בפעילויות שעשיתי בשלושת החודשים האחרונים. זה משנה מצבי רוח בצורה קיצונית ואנשים צמאים לזה".

"הכי שמחתי על ההצעה, כי אני מכירה את האנדלוסית מאז שאני ילדה", מצטרפת חמאתי. "אני אוהבת את הסגנון המוזיקלי שלהם, שעליו גדלתי והוא מאוד בתרבות שלי. אני מכירה את כל הכלים שם, את המוזיקה, כך ששמחתי לשתף איתם פעולה בפעם הראשונה, במיוחד בתקופה הזאת. זה נותן אוויר לנשימה - עבודה, חזרות, לראות קצת את העם בכל הארץ, עם שפגשתי בשלושת החודשים האחרונים בנסיבות לא משמחות לצערי.

"כבר כמעט שלושה חודשים שאני מופיעה בכל יום בבתי מלון, בבתי חולים, בכיכר החטופים. אז נכון שאנחנו עדיין בתקופה קשה, אבל פתאום להופיע עם התזמורת, הופעה שלמה, זה משהו אחר. הקהל צמא לזה, אנחנו צמאים לזה. מוזיקה היא לא רק כששמח וטוב - זו תרפיה להכל והיא הכרחית".

כערבייה ישראלית אני מניחה שלא פשוט לך בתקופה האחרונה.

"אין ספק שזה לא הכי נעים וכיף להיות בימים האלה 'ערבי ישראלי', ואני מדגישה שזה במירכאות כי אני לא אוהבת את המונח הזה. הרי לא אומרים יהודי ישראלי - כולנו ישראלים. זה לא נעים ולא כיף, אתה חוטף משני הצדדים, אבל בסוף אני יכולה להגיד על עצמי שאני ישראלית לכל דבר".