בא לשכונה להיט חדש: "זה שיר שבא מהלב לגמרי"

הקול יכול להיות: כשנועם עקרבי וסהר חגי פנו לאלון אולארצ'יק עם שיר שכתבו, ביקשו ממנו להאזין לו וקיוו שאולי, אם יתחבר אליו, יסכים גם לשיר אותו - הוא מייד אמר כן.

השיר, שנכתב בכלל על סיפור אהבה שנגמר, בלי קשר לימים הקשים שעוברים על כולנו, נטען במציאות הנוכחית במשמעות חדשה, על רקע המלחמה שטרפה את הקלפים. בשיר, שנקרא "לא כזה גיבור", יש שורות כמו "האופניים עוד זרוקים ליד הדלת, המגירה חצי ריקה מחלומות, ואיך אני מסביר דבר כזה לילד, כשהוא עסוק בלנגב לי את הדמעות, אולי אני בעצם לא כזה גיבור, כי נשברתי, מכל מקום את יכולה לחזור. רק ביקשתי? בואי הביתה...".

המילים הללו הדהדו באולפן וזרקו גם את אלון לעולם האסוציאציות החדש שכולנו מתרגלים לחיות איתו. "לא הכרתי את נועם וסהר שפנו אלי, אבל הם אמרו שהם מרגישים שאני מתאים לשיר את השיר שלהם, ואני נדלק מדברים שמוצאים חן בעיניי, אני לא עושה חשבון", מחייך אלון, שרגיל להיות זה שכותב את שיריו, "וברגע ששמעתי את השיר ידעתי שזה שיר שהוא פחות הסגנון שלי, של דו־משמעות, הומור וקצת ציניות, שזה שיר שבא מהלב לגמרי, ונורא שייך לתקופה.

"אחרי כמה שינויים קטנים ממש שעשיתי בטקסט באישורם התקשרתי ואמרתי להם שאני בא לאולפן שלהם בראשון לציון והקלטנו. הטקסט שהם כתבו הרגיש כל כך אמוציונלי, ובהתאם יצאה לי שירה כזאת, מאוד אמוציונלית".

ואיך זה היה עבורך לשיר בסגנון כזה?

"כנות ואמוציונליות זה לא דבר שזר לי, יש לי את זה, רק שזה לא יוצא כשאני כותב (צוחק). אני בדרך כלל מסתכל פעמיים על המילים ומחפש היגיון ופואנטה, ודאחקה לפעמים, אבל פה זה לא טקסט שלי. הם כנראה הרגישו שאני יכול לעשות את זה, ויכול להיות שהם צדקו".

"טקסט שצועק למלחמה"

הטקסט מתכתב עם המציאות שלנו, למרות שלא נכתב במקור על זוועות 7 באוקטובר.

"זה טקסט שצועק למלחמה, לתקופה. הבית האחרון אומר 'אולי נלך ביום שבת שוב לקולנוע, אולי נצחק שוב בסרטים מצוירים, אולי נקום עם הזריחה על הגלבוע, ואולי לא ניפגש בחיים'. אי אפשר להתעלם מהקונוטציות העכשוויות, ואני לא יכול להתעלם מכך שאני שר את זה במלחמה. גם אם במקור הוא נכתב על אהובה שעזבה, זה רלוונטי גם למלחמה ולמצב שאנחנו נמצאים בו.

"לא הייתי רוצה להיות ה'פוסטר בוי' של המלחמה הזאת, זה לא מתאים לי ולא מגיע לי הכבוד הזה. אני יושב בתל אביב בסך הכל וכותב שירים ולא נלחם, אבל אם הייתי שר את השיר הזה לפני שנה, ברור לי שהוא לא היה יוצא ככה, כי הביצוע מביע משהו ששייך לעכשיו. אי אפשר לא לשיר אותו בלי שהמחשבות על 7 באוקטובר יעברו בראש", הוא אומר.

בחודשיים האחרונים גם אולארצ'יק הופיע לא מעט בפני מפונים מהדרום ומהצפון, כחלק מאותו צבא של אמנים שלקח על עצמו צו 8 אזרחי והתגייס עם פרוץ המלחמה לשמח ולנחם.

"הופעתי לא מעט בפני מפונים בכל הארץ. בעיקר זכורה לי הופעה בשפיים, בפני תושבי כפר עזה, אנשים שממש איבדו אנשים, משפחות התפרקו, והם בכל זאת הגיעו להופעה והתרכזו בשירים. אני מודה שלי היה נורא קשה. אני יודע שכולם עושים את זה, אבל זה קשה, קשה לשיר על נערה במשקפים לאנשים שאתה יודע שעברו דברים איומים. קשה לי להתחבר לשירים שנכתבו לפני 7 באוקטובר בהופעה ולשיר כאילו באתי לבדר.

"באופן טבעי אני מוצא פרשנות חדשה להמון שירים. למשל בשיר 'כל דבר קט' - הבית האחרון שלו זה 'אני יודע שנתגבר, יגליד הפצע בבוקר אחר, כבר התרגלנו להתנדנד, אבל אני רוצה לדעת היכן אני עומד', משפט שבמקור נכתב לאהובה שאתה רב איתה, והיום מקבל משמעות לגמרי אחרת, למצב של הכאן ועכשיו.

"או השיר 'מדינה קטנה', של סנדרסון ויוני, שיר שכל הטקסט שלו מקבל פרשנות של היום - ובכלל שירים של כוורת מפעם, זה מאוד מוזר וקשה לשיר היום".

"מוקצים מחמת מיאוס"

מאמין שנחזור לשיר כמו פעם?

"האמת שלא חשבתי על זה בכלל, זה מעניין. כרגע אני לא יודע איך זה הולך להיגמר, אני ממש מודאג ובאבל מהדבר הזה, קשה לי להירדם בלילה, אני חושב על החטופים, אני רואה הרבה חדשות מהעולם, עד כמה המאמצים המוצדקים שלנו בתקשורת להסביר את הצד שלנו נבלעים בשטף של המידע, אנחנו ממש מוקצים עכשיו מחמת מיאוס".