"זו זכות ענקית להיות דלק מוראלי לחיילים"

ישראל, היום יותר מתמיד אני מבין כמה אני אוהב אותך, ואת האנשים שנמצאים איתי על פיסת האדמה הקטנה הזאת. כמה כבוד יש לי לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון.

מאז 7 באוקטובר יצא לי להופיע בבסיסים, בבתי מלון ובבתי חולים, כמו שלא הופעתי כל השנה. מובן שהכל באהבה גדולה ובלי רצון לשום תמורה, רק חיוך ועיניים טובות בצד השני. זו זכות ענקית להיות דלק מוראלי לחיילים, וכשאני חוזר מהופעה כזאת - אני מרגיש שגם הם תדלקו אותי באנרגיות להמשיך לשמח כמה שיותר אנשים שצריכים אותי.

סיפורים של חיילים שנפצעו בהגנה על המולדת הם לא משהו חדש במדינה שלנו, לצערי, אבל כשאתה שומע סיפורים של אזרחים שבסך הכל יצאו למסיבה או התחבאו בממ"ד - אתה מרגיש שחיללו לך את הנפש והתעללו לך בנשמה באכזריות ברוטאלית.

אוטומטית אתה מדמיין את עצמך בתוך הסיטואציה: איך היית מגיב אם מחבלים היו מגיעים אליך הביתה וחוטפים את אחותך? היית מארגן צבא משלך ומרסס את כל עזה עד שתמצא אותה. הלב שלי יוצא למשפחות החטופים, ואני מתפלל שיחבקו את יקיריהם עוד לפני שהטור שלי יתפרסם.

אומרים שעכשיו זה לא הזמן לביקורת, אז אני רק רוצה לשים לי תזכורת לבקשה: שראש הממשלה הבא ידבר איתי בגובה העיניים. שהשרים שלו יעבדו בלשפר את העתיד במדינה, ולא ידאגו אך ורק לעתידם.

אני רוצה להקדיש את הטור למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, לפצועים בגוף ובנפש ולאנשים שפונו מביתם. אבא שבשמיים - תשמע את התפילות שלנו ותרחם עלינו.

הביאה לדפוס: מאיה כהן