"אנחנו חיים על האדרת המוות"

אחת מההפקות המסקרנות שעולות בימים אלה באופרה הישראלית היא "רקוויאם", שתעלה הערב (שלישי) בהצגת בכורה ושכבר מעוררת עניין רב.

הרקוויאם ברה מינור, שכתב וולפגנג אמדאוס מוצרט בעודו על ערש דווי, נחשב אחת מהיצירות הקאנוניות והפופולריות ביותר במוזיקה הקלאסית. אך קשה לחשוב על הפקות אחרות שהחליטו להעניק נוסח בימתי למה שנחשב יצירתו החשובה ביותר של המלחין.

זו של האופרה הישראלית, שאותה יצרו נדב ברנע ושירית לי וייס, מסתמנת כלהיט ענק עוד בטרם עלתה. לפי הבריטון עודד רייך, כוכב עולה בשמי האופרה בארץ (וזמר שגילם לאחרונה את דמותו הבוגרת של בנימין זאב הרצל באופרה "תיאודור"), הסיבה למהומה בשלב זה היא בעיקר סקרנות.

"בארץ יש קהל מאוד גדול למוזיקה ליתורגית", הוא מנסה להסביר, "ובעצם המוזיקה בהפקה מגיעה משם, אז אוטומטית הקהל כבר אוהב את היצירה הזו ורוצה לשמוע אותה. אני חושב שכשאנשים רואים שיש ביצוע מבוים של היצירה הזו, הם מאוד סקרנים".

איך עושים אדפטציה בימתית ליצירה מהסוג הזה?
"אני לא חושב שאנחנו ממש מציגים פה אופרה, עם ליברטו ועלילה כמתבקש באופרה. אבל כן יש פה שימוש באמצעים דרמטיים כדי להעביר איזשהו רעיון גדול. האמצעים האלה הם בראש ובראשונה התאורה והתנועה, כשהמקהלה היא בעצם המרכז. עלילתית - אין פה ממש דרמה של אופרה, אבל שירית לי וייס יצקה תוכן סביב פולחן המוות והקידוש שלו.

"בעצם בכל פעם אנחנו פוגשים את המוות בצורה קצת שונה, אבל הפולחן נותר אותו הדבר. הטקסיות זהה. אנחנו, כאנושות, חיים על האדרת המוות. אנחנו אוהבים לחוות את הכאב וליצוק סמלים לתוכו. האם השכולה היא סמל עבורנו. הכל נורא גרנדיוזי, טקסים מאוד גדולים, ובסוף האנושות ממשיכה לדבר הבא והאמא נשארת עם הכאב שלה".

רייך (38) גדל בכפר ורדים ושירת במשך ארבע שנים ביחידת המודיעין 8200. בניגוד לחבריו לשירות, שעשו את הצעד הכמעט מתבקש עבור יוצאי היחידה והמשיכו לקריירות בעולם ההייטק, הוא החליט לעשות קריירה בשירה. "כל החברים מהצבא הלכו להייטק, ואני גם נורא התפתיתי וניסיתי ללכת בעקבותיהם", הוא מספר. "אבל אחרי מחשבה עמוקה הגעתי למסקנה שזה לא מעניין אותי. אחרי ארבע שנים ביחידה ושנה של טיול בחו"ל לא באמת יכולתי ללכת להייטק, והחלטתי ללכת ללמוד באקדמיה בירושלים. באוקטובר, אגב, אני סוגר מעגל ומתחיל ללמד שם".