21 שנים אחרי שפרצה לחיינו עם "Come Away With Me", אלבום בכורה שסימן את תחילתה של קריירה מפוארת, לנורה ג'ונס אין סיבות להיות בלחץ. תשעה פרסי גראמי, מספר אסטרונומי של מכירות אלבומים, מיליארדי האזנות בפלטפורמות הסטרימינג השונות, וכן התואר "אומנית הג'אז הטובה בשנות האלפיים" שהעניק לה מגזין "בילבורד".
אלה סימנו אותה ככוכבת על-זמנית, מהסוג שביסס לעצמו קהל נאמן במשך שני עשורי פעילות ולא הזדקק לשינויים ואדפטציות רבות מדי כדי להמשיך להיות רלוונטי. וזה בדיוק מה שמעניק לה את הזכות לא למהר להוציא אלבום חדש, ובמקום זאת להתרכז בפודקאסט שלה "Norah Jones Is Playing Along", שבו היא מארחת חברים וקולגות לשיחות עומק וביצועים משותפים.
ממש כמו זה שהקליטה והוציאה בסוף השבוע האחרון עם הזמרת המועמדת לגראמי והבסטי אמילי קינג, אשר התארחה בהסכת ושרה במסגרתו יחד עם המנחה נורה את "Bad Memory" – שיר שהוציאה ממש לאחרונה וכבר זוכה לסוג של גרסת כיסוי. התוצאה, כצפוי, מרגשת ולא פחות מכך – מרגישה נכונה יותר במונחי עיבוד מאשר הגרסה המקורית. ואת זה צריך לזקוף לזכותה של ג'ונס, שהופכת את שיר הפרידה הזה כואב באמת, כשהוא מובל קלידים ומואט משמעותית.
הקולות של השתיים מחמיאים זה לזה הרבה יותר מאשר החיבור בין קינג ובין לוקאס נלסון שמתקיים בסינגל המוכר, והמפגש הזה נראה גם מתאים יותר לשיר (יפה כבר בבסיסו, אגב) שכולו מבט לאחור, ספק תוך געגוע ספק תוך חרטה, על קשר יפהפה אך קשה שהסתיים. תחת ידיה של ג'ונס, הוא הופך עצוב ויפה פי כמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו