אנדרו טוש, בנו של אגדת הרגאיי פיטר טוש, זוכר היטב (כפי שהייתם מצפים) את היום שבו אביו נרצח. "הופעתי במסיבה באותו הזמן", הוא מספר בראיון מביתו בקינגסטון שבג'מייקה. "בדיוק שרתי שיר, ומישהו בא ואמר שאבי נורה. יצאתי החוצה וראיתי שהשמיים אדומים כמו דם, ואז שמעתי בחדשות שהוא הלך לעולמו. עברו יותר מ־30 שנה, אבל אני עדיין מתמודד עם זה".
טוש האב, שמוכר לרבים גם כשותפו של בוב מארלי ללהקת הוויילרס האיקונית, נרצח ב־11 בספטמבר 1987 בידי חבורת עבריינים שחדרו לביתו, עינו אותו במשך שעות וניסו לשדוד אותו. משלא הצליחו להשיג את מבוקשם - ירו העבריינים בטוש, והביאו בכך לסופו של אגדה בתחומו.
הבן, אנדרו, ביצע שני שירים בהלוויית אביו, והמשיך מאז לקריירת סולו ארוכה. במסגרתה הוא יגיע לישראל לראשונה, להופעה בפסטיבל "Children of Israel Unite". עוד יופיעו בפסטיבל - אייפא ג'רני, בנו של ראס בנג'י (שהיה קשור למארלי אף הוא ונחשב אחד ממייסדי התנועה הראסטפארית); ובום דנאבן גרין, בנו של הפרקשינסט בונגו אדי (שניגן עם מארלי במשך שנים). ובעוד יש בנים של מוזיקאים אגדיים שמנסים להימלט מהצל שהותירו הוריהם - אנדרו מאמץ את השושלת המשפחתית.
"אני מחבק במאה אחוז את המסר של אבי. לולא אבי לא הייתי אני", הוא אומר. "הכל עניין של ציפיות. אנשים מצפים ממך לעקוף את הוריך - אבל אתה צריך רק להיות אתה, להיות עצמך כאינדיבידואל. אני לא חושב שאי־פעם היתה לי בעיה למצוא את הזהות שלי. כבר בבית הספר למדתי לנגן בפסנתר, ושם, בגיל צעיר, מצאתי את ה'נשק' המוזיקלי שלי".
אגב נשק - כפי שהיה מוזיקאי פורץ דרך, פיטר טוש היה גם אדם שנוי במחלוקת שהרבה להתבטא בנושא זכויות אדם. בניגוד לשותפו ליצירה בוב, הוא לא ראה טעם בסיסמאות אהבה ואחווה והעדיף לדבר על נושאים של צדק חברתי. "אני לא מעוניין בשלום, אני רוצה שוויון זכויות וצדק", אמר על הבמה כשהוא חובש כאפייה ואוחז בגיטרה בצורת קלצ'ניקוב. "גם הפלשתינים רוצים שוויון זכויות וצדק", הוסיף.
אביך היה פרו־פלשתיני, וגם תמך בחרם תרבותי על ישראל. מה הוא היה חושב על כך שבחרת להופיע כאן?
"אבא שלי היה אמור להגיע לישראל, והוא לא זכה למלא את ההתחייבות הזו. אז אני ללא ספק אהיה האחד שיזכה לעשות זאת, ואפיץ את המסר שלו. מוזיקה לא צריכה להפריד בין אנשים. התפקיד שלה הוא לחבר אנשים - נפשית, רגשית, רוחנית ופיזית. אני יודע שהוא היה מרוצה מהעובדה שאני בא להפיץ את המסר שלו".
כילד, יצא לך להיות זבוב על הקיר במפגשים האישיים והיצירתיים של כמה מהכוחות החשובים בהיסטוריה של המוזיקה. אילו זיכרונות יש לך מהתקופה ההיא?
"יש לי זיכרונות כיפיים מאוד. למשל, כשהמשטרה היכתה את אבי על שימוש בקנאביס בג'מייקה. הלכתי איתו הביתה, ובוב מארלי בא לשם עם חברים שלו והם עשו מסיבה גדולה. בוני וויילר (אף הוא אייקון רגאיי, ע"פ) היה דוד שלי, ובקיץ אבא היה לוקח אותנו לבקר בחווה שלו, ויכולתי לחזות בוויילרס יוצרים את המוזיקה שלהם".
הפסטיבל ייערך ב־16-15 ביוני בסלינה כנרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו