הוויתור של שלמה ארצי על פרס ישראל חשף שתי טעויות גדולות | דעה

אמש (ראשון) התבשרנו שפרס ישראל ילך השנה לאחד מהיוצרים הכי משמעותיים בזמר העברי. לא, לא התבלבלתי. אני יודע ששלמה ארצי ויתר על קבלת הפרס שבהחלט מגיע לו. אבל אני מדבר על דקלון - הלא הוא יוסי לוי. וכן, מדובר ביוצר של מוזיקה עברית. לא מזרחית ולא ים תיכונית. דקלון, זמר ישראלי, מבכירי הזמר העברי בישראל. אלא שבבסיס האירוע הזה שתי טעויות מקוממות. הראשונה היא שדקלון לא היה צריך לקבל את פרס ישראל כברירת מחדל. הוא היה צריך לקבל אותו כי הוא יוצר משמעותי וחשוב.

מאז קום המדינה סומנה המוזיקה של יוצאי ארצות האסלאם בישראל תחת התווית - מוזיקה מזרחית. יותר משהתווית הגדירה סגנון מוזיקלי, היא בעיקר נועדה לסמן את המוזיקה ״המזרחית״ כאנטיתזה למוזיקה הישראלית. לא היתה זו הגדרה תמימה של מאפיינים סגנוניים בבחינת אתה עוד ואני סינטיסייזר. זו היתה תווית מתנשאת שנועדה לבדל בין תרבות של מעלה לתרבות של מטה.

אם רוצים להבין איזו דרך ארוכה עברה המוזיקה הזו ודקלון עצמו, די לקרוא את המכתב הפנימי שהוציא מנהל מחלקת המוזיקה בקול ישראל בפברואר 1977: ״למרות התעוררות המוזיקה התימנית ודרישה גוברת להשמיע את שיריה של אהובה עוזרי ולהקת צלילי הכרם, אין לשדרנים רשות לשדרם עקב רמתם הנמוכה של הטקסטים, העיבודים והליווי".

הטעות השנייה היא שדקלון היה צריך לקבל את הפרס יחד עם שותפו ליצירה ומי שבאמת עשה את המהפך של המוזיקה המזרחית בישראל. האדם שחיבר את המקצבים התימנים וצלילי הגיטרה היוונית, האיש שאחראי יותר מכל על הצליל המזרחי של המוזיקה הישראלית - משה בן משה, הלא הוא בן מוש. הדרתו מהפרס היא לא פחות ממחדל.

להעניק את הפרס לדקלון בלבד זה כמו להעניק את פרס נובל ליצחק רבין בלי שמעון פרס. בסופו של דבר השילוב בין שניהם הוא שעשה את הדבר הזה שנקרא מוזיקה מזרחית, ואם תקחו בחשבון שבן מוש ניגן גם ב"היכן החייל" של אהובה עוזרי, שאף הוא יצא בשנת 1974, הרי שמקבלים דמות שבעשר אצבעות ייסדה ז׳אנר שלם.

זה בהחלט חבל שהמוזיקה הישראלית של יוצאי ארצות האסלם צריכה לקבל את פרס ישראל רק מפני שזמר אחר החליט לוותר עליו. אך בסופו של יום זו הבחירה שלנו לראות זאת כך ולא אחרת. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, ובטח שזמרים שעברו את כל הדרך מקצה השוליים אל לב המרכז, לא צריכים לראות בזה פחיתות כבוד, אלא להפך. איך שרה פעם להקת יוצאי המזרח (אירופה) - "בכל זאת הגענו למרות הכל".