"אני משתף אותו בהכל": בנה של צופית גרנט על הקשר עם שולי רנד
מאז שנולד הוא חשוף לעין הציבורית, כילד להורים מפורסמים המככבים בכותרות • אבל הבית הזה, לדבריו, הוא גם החממה האמנותית שהצמיחה אותו • דניאל גרנט, שחקן שלאחרונה גם הפך לזמר ויוצר, מספר בראיון ל"ישראל היום" על הפחד מהעתיד שמלווה את כולנו, בין אם במציאות היום יומית ובעיקר על רקע האקלים הפוליטי בישראל • "אני חושב שכולם פוחדים. הפחד גורם לך לעצור את היצירה, אבל אסור לעצור"
לפני כחודש שחרר השחקן דניאל גרנט, בנם של צופית ואברהם גרנט, סינגל ראשוןמתוך אלבום בכורה שייקרא "אני לא צריך יותר שום דבר", בו שיתף בחרדות ובלחצים המלווים את חייו. כעת הוא ממשיך בשיא המרץ ומשחרר סינגל נוסף בשם "מכתב לעצמי" (מילים ולחן: דניאל גרנט/בן שופן), בו הוא מתכתב עם עצמו בעוד 20 שנה. בין היתר, הוא אומר לעצמו: "מקווה שכשתקרא את זה יהיו לך תשובות".
"השיר הזה הוא באמת מכתב שכביכול כתבתי לעצמי כאדם מבוגר, עם הרבה שאלות על החיים; שאלות על הבריאות, על מה שחלמתי והצלחתי להשיג ועוד. הרעיון שעומד מאחוריו הוא שבעצם אי אפשר לתכנן. אפשר לשאול שאלות עד מחר, אבל הכל יכול לקרות מחר ואין לי מושג מה יהיה, אז מה זה משנה בעצם?", מספר גרנט. "זה דיאלוג שאני מנהל עם עצמי כל הזמן. גם כל החברים בגיל שלי שואלים את עצמם. כולם רוצים לדעת מה יהיה איתנו".
איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד 20 שנה?
"קודם כל הייתי רוצה להיות פה. קודם כל להיות. כי העולם מסוכן והכל מפחיד. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל הייתי רוצה להיות אדם שמח, שכל המשפחה והחברים שלי יישארו איתי. אני רוצה משפחה גדולה, הרבה ילדים, וכמובן שרוצה להצליח ולהמשיך ליצור, אם זה במשחק ואם זה במוזיקה".
הכל מפחיד. כמה אתה מפחד ממה שקורה עכשיו בארץ?
"אני לא רואה איך אפשר לא לפחד מזה, מהכיוון וההתקדמות. כל יום זה נהיה יותר מפחיד. אני משתדל להתמקד ביצירה ובשירים, כי דברים כאלה יכולים לגרום לך לעצור, אבל אסור לעצור. באופן כללי אני בטוח שהרוב מפחדים כרגע. אני משתדל להיות אופטימי. לא תמיד זה מצליח".
דניאל גרנט - מכתב לעצמי
מאז שנולד, גרנט חשוף לעין הציבורית, בהיותו ילד להורים מפורסמים שמגיעים ממקומות שונים, אבל לגמרי מככבים בכותרות. הבית הזה, לדבריו, הוא גם החממה האמנותית שהצמיחה אותו. "בין אם מדובר במשחק או במוזיקה, זה תחום שאם אתה רוצה להצליח בו, זה יבוא עם פרסום ואני מודע לזה. כל זה למרות שאני אדם מאוד פרטי ולא אוהב להוציא החוצה. זה כנראה כי גדלתי במקום מאוד לא פרטי. אבל אמנות תמיד הייתה בבית. אמנם ההורים שלי לא מוזיקאים, אבל אמא שלי שחקנית, וזה הדבר הראשון שהתחלתי ורציתי לעשות. לעולם לא אוותר על זה. לגבי אבא, אני אישית חושב שכדורגל זה גם אמנות.
"את הפזמון בשיר הזה שרה אחותי, רומי, שקטנה ממני בשנתיים והיא הכי מוכשרת במשפחה. היא לומדת קולנוע וגם ביימה את הקליפ הראשון שלי. אני מוקף באנשים יצירתיים".
לצד היצירתיות והפרסום החיובי, התמודדת לא מעט גם עם הקושי שיש בו. אם זה כשפורסם תחקיר על אביך או כשגרושתו שלשולי רנד, בעלה של אמך, דיברה בתקשורת בגנותו. איך מתמודדים עם זה?
"יש דברים שפחות קל איתם, אבל אתה לומד להתעלם. גדלתי לתוך תקשורת ופרסום. ההורים שלי לא נהיו פתאום מפורסמים. כותרות ושמועות וביקורות זה חלק מהחיים שלי, והאמת היא שבאופן אוטומטי ידענו מה לא לשמוע ולמה כן להתייחס. אפילו עשינו מזה גם צחוקים. אני זוכר שאמרו לי 'אמא שלך שותה פיפי' והייתי עונה 'אם טעים אז טעים' (צוחק)".
ועכשיו כשהיא נשואה לשולי, גאון מוזיקלי, כמה אתה נעזר ומשתף אותו?
"אני משתף אותו בהכל. אני מעריך אותו מוזיקלית מאוד. איך אפשר שלא? וחוץ מזה, בכללי אני מת עליו, אוהב לדבר איתו, במיוחד על מוזיקה. התייעצתי איתו על הרבה דברים. כל דבר שכתבתי, ברגע שקיבלתי אומץ, מיד הקראתי לו ולאמא שלי".
מאיה כהן
מאיה כהן, כתבת התרבות של "ישראל היום" מאז יומו הראשון של העיתון. בעבר חלק מצוות ההקמה של ערוץ 10, שבו היתה אחראית על רצועת התרבות בתכנית הבוקר, הגישה פינות תרבות, צילמה וערכה כתבות למהדורת השבת. מסקרת את תחומי התיאטרון, הקולנוע, הטלוויזיה, המחול, האמנות, הספרות והמוזיקה. במקביל לסיקור היומי, כותבת כתבות מגזין במוסף "שישבת" ומגישה בגלי צה"ל את בילוי היום לצד ספיישלים ותכניות מיוחדות.
