אבידן קל לעיכול

לא קל למשוך המונים להופעה בהיכל התרבות בתל אביב בצהרי שישי, אבל אסף אבידן עשה זאת בסוף השבוע האחרון.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הפעם הוא הופיע לבד, בלי המוג'וז, אבל יותר מהיכולת המרשימה שלו לתפעל לבדו כלים שונים - כולל מניפולציות של מקצבים ולופים - ברור לשם מה כולם הגיעו: כולם רוצים לחוות קתרזיס דרך הקול המוטציוני שלו, אותו קול נשי וגבוה שוודאי כבר הספיק לנתץ כמה וכמה ויטרינות ומראות ברחבי העולם כולו, אם לא לבבות.

קצת קשה לחבר בין הקול המופלא הזה לבין הדמות הפוסטרית שאבידן יצר לעצמו - הבחור המקפץ עם הגופייה, המוהיקן והשלייקעס. ליתר ביטחון, ולשם יצירת אינטימיות עם הקהל, אבידן משתמש בטכניקה הידועה של לספר את הסיפור שמאחורי השיר כהקדמה לכמה שירים, וזה עובד.

אבל העניין עם אסף אבידן הוא שלמרות שהקול שלו פריקי (ובואו לא נשכח שאבידן פרץ בשיא תקופת הפריק־פולק של דבנדרה בנהארט וקוקורוזי) - הדמות שלו מאוד עגולה, בלי שפיצים, קלה לעיכול. במילים אחרות, הוא "מוכן לקטלוג". הכישרון הענק שלו להיות בתוך השיר, ממש להיכנס לתווים ולנימים שלו, לא מבטיח לו את היכולת לרגש כמו זמר אחר עם קול נשי - Antony הניו־יורקי.

אבידן הוא לא בלוף, ונראה שגם ההיסטוריה הפרטית שלו - חיים בג'מייקה מגיל 7 עד 11 - תרמה במשהו לפרסונה שלו ולאמינות שלו כמוסיקאי אקזוטי. אבל האירוניה היא שלמרות מה שהקול שלו מסמל, יש תחושה של יציבות ונינוחות בהופעה, ולא בטוח שלכך התכוון המשורר.

ציון: 8