האזנו ולא הבנו: סטטיק, מה קרה לך?

בינואר 2017 כותב שורות אלה הבחין בתופעה מעניינת. היה זה יום שישי חמים יחסית, ורבים יצאו לרחובות לספוג שמש חורפית נדירה לעונה. בשלוש סיטואציות שונות נתקלתי בביצועים ווקאליים שזמזמו עוברי אורח ל"זהב", הסינגל המוצלח של סטטיק ובן אל שיצא אז, חורך גלי רדיו ומוחות.

הראשונה היתה ילדה כבת 8 ששרה לעצמה את הלהיט החדש. כמה דקות אחר כך חבורת נערים בגילאי טיפשעשרה שרו את השיר בקול יחד כקבוצה, ובהמשך אישה כבת 30 פצחה בביצוע א־קפלה בתחנת אוטובוס עמוסה. המסקנה היתה ברורה: "זהב", ובעצם כל סינגל שהוציא הצמד הכי מדובר אז במדינה, פנה לקהל רחב ומגוון גילאית ומגדרית.

הרבה השתנה בשש השנים שעברו, ואם תרצו הוכחה מובהקת לכך, כל שאתם צריכים לעשות זה להאזין לאלבום החדש של סטטיק - הראשון בקריירת הסולו הטרייה שלו, אחרי הסכסוך והפרידה המתוקשרת של ססטיק מתבורי ומאשתו שרית פולק. כי "לירז", כשמו האמיתי של המוזיקאי המוכשר הזה, הוא אמנם מוצר מושקע, עדכני, מופק היטב ומשויף, אך גם ממוקד קהל צעיר, רפטטיבי ומעט חסר נשמה.

•הסרט של סטטיק: אפס קלאס בהמון מאמץ
•מעכשיו המניה של בן-אל תבורי הולכת רק לעלות

ולא יעזרו גם שלל הגימיקים שמצויים בו. שיר הנושא של האלבום מכיל שורות כמו "תקשיב טוב, זה לא עובד", "בוא נקפוץ מהגשר, החזק שורד" ו"מאוד אמיץ למישהו שמפחד מנטישה, לעזוב את השותף שלו וגם את האישה". מדובר בשיר שכמו רומז על הקרע בינו ובין בן־אל, אך למעשה זהו שיח בין האדם הפרטי לירז רוסו ובין הפרסונה הציבורית סטטיק. זהו כנראה הטוב והעמוק שבשירי האסופה, שעוסק בצלקות שהותירה חוויות התבגרותו כילד מאומץ ובפרידה ממי שהיא כעת גרושתו.

על כל היתר, ובכן, אפשר לוותר. גם אם הכימיה בינו ובין עדן בן זקן ב"הפשע המושלם" ניכרת, והאירוח של אגם בוחבוט ב"טרנטולה" לא מרגיש תלוש, עדיין מדובר באוסף שירי רגטון וסלסולים שמותאמים יותר לרחבות ריקודים, ופחות לאוזן של מי שמעוניין בקצת יותר תוכן במוזיקה שלו. זה לא שאין כאן שירים קליטים שאפשר לזמזם מהאזנה ראשונה, כמו "דרבוקה" בעל הפזמון הרפטטיבי. פשוט לא בטוח שיותר מדי אנשים ירצו להידבק בהם.