מרטיט, ותיק ומדליק: המוזיקה של דצמבר

נותן בפופ

כפי שסביר להניח שקוראי מדור זה כבר יודעים, חיבת כותב שורות אלה לדיסטורשן ולמוזיקאים ותיקים ניכרת. לא שאין בשטח היצע די מדהים של זמרות וזמרים צעירים ובועטים, אבל משלב מסוים בחיים לכולנו נטייה להעדיף את נוכחותו של המוכר. ואם המוכר במקרה זה הוא איגי פופ, אדם שההופעה שלו בישראל ב-2007 עדיין נחשבת לאחת הגדולות שאי פעם התקיימו בארץ, אז בכלל שאין צורך אפילו להסביר מדוע הוא מככב כאן.

• צאצאים, קופים משוגעים והלהקה שחוזרת לישראל: כל מה שקורה במוזיקה בספטמבר

"Strung Out Jonny" הוא השיר החדש של אגדת הרוק הזו, שאמנם הגיעה לגיל בו היא כבר יכולה להפסיק להופיע חשופת חזה (והסליחה עם מי שימהר לזעוק "גילנות!"), אבל בכל הנוגע ליצירה, נראה שהיא עדיין נמצאת בשיא כוחה.

זהו הסינגל השני של איגי מתוך אלבום האולפן ה-19 (!) במספר שלו, שייקרא "Every Loser", והוא עוסק בחווייה האומללה שהיא חיי התמכרות. "בפעם הראשונה אתה עושה את זה עם חבר, בפעם השנייה אתה עושה זאת במיטה", הוא שר, מלווה בהוק קליט שיישאר איתכם הרבה אחרי ההאזנה. "בפעם השלישית אתה כבר לא יכול להפסיק והנה החיים מתחילים להידפק". סמכו עליו, הוא יודע.

הנה המוזיקה

אם הסינגל החדש של איתי מזילו "Lost The Music" היה יוצא, נניח ב-94', סביר להניח שהוא היה להיט גדול מהסוג ש-MTV היה טוחן שעות נוספות. הסינגל השני מתוך האלבום השני של המוזיקאי, שנמצא בשטח כבר שני עשורים, עשוי מהחומר הטוב שהיה פופולרי אז בתחנות הרדיו, על הבמות ובדיסקמנים של מי שזכה לחיות את התקופה ההיא. קרי: גיטרות, חספוס, לחן סוחף והגשה אצטדיונית. או כפי שנהוג לקרוא לז'אנר (שעוד יישוב אלינו בגלגול כלשהו, אתם עוד תראו): רוק.

לא קשה לנחש את ההשפעות של מזילו, שנעות על הטווח שבין בריט-רוק מאזורי האואזיס, דרך גראנג' פרל ג'אמי (שבעצמו הושפע מאוד מניל יאנג ואשר גם אותו אפשר לשמוע כאן). "זה מרגיש טוב לצעוק את זה ככה", הוא מספר (איתי, לא ניל יאנג) על המסר של השיר, שעוסק בחיים דרך ובאמצעות מוזיקה (ועל הרצון לא לפספס אנשים וחוויות אחרות בדרך), "עם מלא גיטרות ומלודיה מנחמת".

פייר מנחמת. ואם בא לכם עוד מהסאונד הנוסטלגי אך החי להפליא הזה, איתי וההרכב שמלווה אותו יופיעו מחר (שני) בבית היוצר בנמל תל אביב.

כל השירים היפים

אגב הופעות, בסוף החודש תקיים להקת המפשעות האהובה (על רבים ועליי) מופע מיוחד ומעט שונה מאלה שאוהדיה וחובביה מכירים. ב-21 בדצמבר במרכז ענב יבצע ההרכב של שלישיית האחים קורח את כל השירים השקטים שלו - כלומר אלה שלא זוכים לייצוג רב מדי בהופעות האחרות, וזה מסביר את שמו המקורי והישיר למדי - "כל השירים השקטים".

לצד כך הם מבטיחים לארח (במילותיהם) "אגדות מהעבר וההווה", כשבין השמות המעניינים שיעלו עם החבורה הרוקנ'רולית על במת המרכז ניתן למנות כרגע את רסקו ויעל לוי. "מופע רוקנ׳רול מרגש וחד-פעמי", מספרים עליו חברי ההרכב, שפועל כבר לא מעט שנים ואשר הופעה שלו היא באמת חגיגה לאוזן (ולעין). "ערב של בלדות מתוזמרות, פזמונים אבודים וגרסאות נדירות". לא תלכו? ברור שכן.

ותגיד, מה עם אלבום חדש של הלהקה שלך?

יש מי שנשבעים עד היום בסופר פרי אנימלז והאמת היא שאפשר להבין אותם. חלק משיריו של ההרכב הוולשי ליוו רגעים וצמתים חשובים גם בחיי זה שאתם קוראים את מילותיו כרגע, ועל כן אפשר להבין את ההתלהבות שאחזה בו כשגריף ריס, סולן ההרכב, הודיע על אלבום חדש, שהוא למעשה פסקול הסרט "The Almond And The Seahorse".

וכשלוקחים בחשבון שהאלבום כולל גם הופעות אורח של חברים מדה נשיונל האהובה (וגם מהאורקסטרה הלאומית של ווילס) אז בכלל אפשר להגדיר את האירוע כחגיגה.

טעימה ראשונה מכל הטוב שהאלבום כנראה יציע אפשר לקבל כבר ב-"Amen", שיר ראשון מתוכו ששוחרר ממש בימים האחרונים. אחרי 13 שנים בלי אלבום של להקת האם (ובערך שנתיים בלי אלבום חדש של ריס עצמו) הציפייה אפילו עוד יותר מובנת. הסרט עצמו, אותו השיר מלווה, מסקרן לא פחות ויככבו בו רבל ווילסון, טרין דירהולם והמוזיקאית והקולנוענית שרלוט גינסבורג.