"קסם שאי אפשר להתכחש לו": את האירוע הזה אתם לא רוצים לפספס

יותר מ־250 זמרים, נגנים ורקדנים ישתתפו בהפקת הענק "כרמן בפארק", שתעלה הערב על הבמה בפארק הירקון. בראיון ל"ישראל היום" המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית, דן אטינגר, מספר על מלאכת ההנגשה של המוזיקה הקלאסית לדור הצעיר וטוען: "זה קסם שאי אפשר להתכחש לו".

"כרמן" מאת ביזה היא מהאופרות הפופולריות ביותר בכל הזמנים. הערב היא תעלה במסגרת היוזמה השנתית של האופרה הישראלית ועיריית תל אביב־יפו, ותהיה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום. את האופרה ביים גדי שכטר, ומלווה תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון.

"זה אירוע ענק שצפויים להגיע אליו 50-30 אלף איש. הקהל מגיע ורואה הפקת אופרה שלמה, חווה אותה בסביבה אחרת לגמרי, לא הסביבה המהודרת, למרות שמזמן האופרה היא לא רק מהודרת, וזו פשוט חגיגה", מסביר אטינגר. "אני ניצחתי על הפעם הראשונה שעיריית תל אביב הוציאה הפקה לרחבת העירייה, זה היה 'לה טרוויאטה'. בעקבות ההצלחה האדירה העירייה מינפה את זה לפרויקט שנתי, ובעצם בכל שנה היא מפיקה אופרה ענקית בפארק".

אופרה בחוץ, באוגוסט, בתל אביב. המון אתגרים לעמוד בהם.
"נכון, ומתמודדים כמו בכל מקום בעולם. כשמוציאים את האופרה מהסביבה הטבעית שלה ופתאום תלויים בהגברה, נתונים לחסדי אלקטרוניקה ולתנאי מזג אוויר - גם אנחנו וגם הקהל יוצאים מאזור הנוחות שלנו".

איך אפשר להנגיש לדור הצעיר את המוזיקה הקלאסית?
"צריך לנסות בכל האמצעים להביא אותם כדי שיחוו אופרה בפעם הראשונה. מהרגע הזה לא צריך לעשות הרבה, כי הקסם של הדבר הזה הוא משהו שאי אפשר להתווכח עליו. אפשר לנסות לגרום למישהו להתאהב בפופ או ברוק כבד או באופרה, אך בסוף או שזה ייגע בו או שלא. הפקות מסוג זה תופסות תאוצה, משום שהן תואמות את הטעם וההרגלים של הדור".

קשה להתעלם מ"בריחת המוחות" של המוזיקה הקלאסית, כשיותר ויותר אמנים ישראלים בוחרים לעבור לחו"ל לעשות מוזיקה שם. גם אתה לא חי כאן. איך מתמודדים עם זה?
"אני סוגר בקיץ הבא 20 שנה בגרמניה, וזה משהו שתמיד היה. הדור שלי לפני 20 או 30 שנה יצא מפה, כשישראל היתה פרובינציה קטנה ולא מחוברת דיגיטלית לכל העולם, ונסענו ללמוד ולהעשיר את הידע שלנו. אלה שקיבלו עבודה נשארו שם, הרבה מהם חוזרים לארץ. אבל בשיא הכנות, כשמוזיקאי או אמן לא מסוגל להתקיים בארץ מהעיסוק במקצוע שלו - למה שלא תהיה בריחה? אין תחליף לחיים בארץ, אבל המצב כאן מחריף מבחינת חוסר היכולת של אמנים להתקיים מהמקצוע ושל מוסדות תרבות להתקיים וליצור. הקהל ממלא את האולמות ויש צמא לתרבות, אבל אין פה תמיכה מספקת".

אתה רואה את עצמך חוזר?
"אענה בחצי בדיחה: אני עשרים שנה גר בגרמניה, אבל לא משנה איפה אני בעולם - האייפד שלי פתוח על ערוץ 12 או 13, כי בתודעה ובראש אני חי בארץ לחלוטין. מעולם לא איבדתי את הקשר, אף פעם לא באמת התנתקתי. לקחתי על עצמי ניהול מוזיקלי של גופים פה כדי שפיזית אצטרך להיות פה. לחזור כרגע זה לא פרקטי, אבל מה יקרה בעוד עשר שנים אני לא יודע. אולי יירדו מחירי הדירות פה" (צוחק).